לפני שבועיים פגשתי את רוני דניאל. הוא לא פתח בשיחה על ביטחון המדינה, הוא סיפר לי בעצב שהוא דואג למדינה.
בכאב הוא שיתף אותי בצער שלו על מצוקת החקלאים, בגעגועים שהוא חש לממלכתיות הישראלית.
רוני צמח מהשטח, ומעמדו נבנה במשך שנים על בסיס יושר, אנושיות ומקצועיות.
הוא לחם במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, הגיע לכל מקום בו היו חיילים, סיקר את ביטחון ישראל בשגרה ובחירום. בעשרות שנים של עבודה, ידע רוני להיות קודם כל בן אדם.
אתגעגע אליך רוני, לפטריוטיות, לאהבת הארץ והערכת היושר. אתגעגע לחברות. יהי זכרך ברוך.