מוטי קרפל כתב שהוא לא שינה את דעתו, והאמת היא שאני מסכים איתו. הוא עקבי בתמיכתו בבנט, ועדיין הוא מאמין שדווקא בנט יכול לחבר את העם למסורת ישראל וליצור אחדות אמיתית.
אך כאן בדיוק טמונה השאלה, מדוע לתמוך כל הזמן בבנט? האם בפוליטיקה טוב לדבוק במנהיגים ולא בערכים? האם אין קו אדום שכאשר בנט יחצה אותו - נוכל לומר שהתקוות שתלינו בו לא התממשו, ונבין שטעינו?
הציטוטים שקרפל הביא בשם בצלאל סמוטריץ' - בטח לא מוכיחים שבצלאל שינה את דעתו. 'אנחנו לא יכולים הרי להישאר בלי מנהיג. הצבת חלופה ימנית לנתניהו תפתור את התלות של הימין בנתניהו, תאפשר לו לפקוח עיניים אובייקטיביות ולעצור רגע לפני התהום' (עד כאן ציטוט).
לפי קרפל, בצלאל רצה להחליף את נתניהו במנהיג אחר, בטענה שנתניהו פוגע בימין, אך לאחר שהתפצל מבנט, הוא שינה את דעתו וחזר לתמוך בנתניהו. קרפל רומז שיש לכך כנראה סיבות אישיות ולא ערכיות.
אבל האם באמת בצלאל חשב שהעיקר שיהיה ראש ממשלה ימני יותר מנתניהו, או שהדבר החשוב הוא שרוב הציבור הימני יבחר באותו מנהיג וכך תקום ממשלה ימנית בראשותו?
אכן, בצלאל ביקר רבות את נתניהו על כך שאינו מספיק ימני. בדיוק בגלל טענות אלו הוא לא רץ ברשימת הליכוד, אלא ברשימה שממוקמת מימין לליכוד, ותפקידה לשים יד על ההגה ולנווט ימינה.
בצלאל באמת האמין שצריך להציב חלופה לנתניהו. אבל הוא מעולם לא התכוון להעדיף את בנט על פני נתניהו, אם הימין יבחר בנתניהו. כאשר הוא הבין שפניו של בנט מועדות אל השמאל, ושהאופציה היחידה להקמת ממשלת ימין היא בראשות נתניהו - הוא נפרד מבנט, כי אצל בצלאל הערכים קודמים למנהיגים.
מה שקרפל שכח זה שיש הבדל בין החזון לבין המציאות. בחזון - היה רצון שתהיה ממשלה ימנית עם ראש ממשלה ימני יותר. אבל במציאות – כדי להקים ממשלה ימנית עם מנהיג ימני, צריך להקשיב לרוב הציבור הימני, ולא להיות שותף להחרמת מנהיגו. ובאמת, במבחן התוצאה יש אמנם ראש ממשלה ימני, אבל הוא הקים ממשלה מאוד בעייתית עם תומכי טרור וקולות אנטי יהודיים.
לפני הבחירות קרפל האשים את בצלאל שהוא נפרד מבנט בגלל מחלוקת על מקום אחד בעשירייה, אבל בצלאל הכחיש ואמר שהסיבה היא שבנט עומד ללכת שמאלה. כמובן שכולם תקפו את בצלאל, אבל לא שמענו הכאה על חטא ובקשת סליחה מבצלאל כאשר התברר שצדק.
בצלאל לא שינה את עמדותיו ולא נהפך לשפוט של נתניהו. אם היה שפוט שלו, הוא היה מקים איתו ממשלה שנשענת על רע"מ. אבל אצל בצלאל הערכים מובילים, ולא המנהיגים.
התרבות הפוליטית העכשווית שאנשים הולכים אחרי מנהיג ולא אחרי ערכים פסולה מיסודה.
בנט חצה את הקווים והפר את הבטחותיו הערכיות. הוא לא קיבל את בחירת מחנה הימין, וכפה את עצמו כראש ממשלה חסר לגיטימציה ציבורית. הוא הגדיל לעשות וכעת משתמש ברטוריקה של השמאל, שפעם הופנתה כלפיו, כדי להאשים את הימין בפירוד, שנאה והסתה.
הוא לא מנהיג הימין, ובטח הוא לא האדם שיכול כעת ליצור אחדות ולקרב את העם למסורת ישראל. נטישתו את המחנה המסורתי גורמת בדיוק לתוצאה ההפוכה מהמהפכה האמונית שקרפל מאמין בה.
המחשבה שאנו מקרבים את הגאולה כאשר אנו מתקרבים לציבור החילוני-ליברלי בעוד אנו זורקים את הציבור המסורתי, היא טעות איומה. בדרך כזו נצא קירחים מכאן ומכאן, וההשלכות עלולות להיות הרסניות.
ברור שצריך להתקרב לכולם, אבל אסור לנו בדרך לנטוש את החלקים שהכי קרובים אלינו. ברוך ה' בצלאל זיהה זאת ונשאר קרוב לציבור המסורתי היקר.
בצלאל לא שינה את עמדותיו, ונשאר נאמן לערכים ולא למנהיגים. אבל מדוע מר קרפל היקר לא שינה את דעתו, כאשר המציאות טפחה על פניו?