"עבד לעם קדוש על אדמת קודש" היה חותם הרב אברהם יצחק הכהן קוק שנפטר בג'- באלול באגרותיו. ביום זה הסתלק תלמידו ותלמיד רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, הרב יהושע צוקרמן זצ"ל.
הרב צוקרמן היה איש חי, רב פעלים למען התורה: בלימוד תורה ושיעורי אמונה לאלפים ורבבות, בקירוב רחוקים ורחוקים יותר, בהקמת ישובים והדרכתם הרוחנית והחברתית, בהעלאה ארצה וסידורם בארץ של אלפי משפחות מצרפת ומבלגיה, ביסוד הכולל והגרעין התורני הראשון באילת הרחוקה, בארגון ותמיכה בריבונות ישראל בארצם, בגאולת בתים בירושלים, תבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.
לפני הכל, היה איש חי, איש אמת, ישר דרך, גיבור, הגובר על כוחותיו, ללא פחד ומורא בפני גדולים וחשובים, גיבור המנהיג את תלמידיו. "הכל הולך אחר הראש והמנהיג" היה אומר, והוא היה ראש וראשון ללקיחת אחריות על כל מה שאפשר, על הכללים והפרטים שכל נושא, מרום רוחניותו עד פרטי פרטיו המעשיים.
כתלמידיו, בהיותנו בחורים צעירים, רץ לפנינו לתפילת מנחה. אחד מאיתנו לא הצליח להשיגו. כך גם בהמשך חייו, בגיל שמונים, כשרקד בשמחת תורה עם ספר תורה, הריץ והזיז את כל המעגלים קדימה. היה ניכר שלא הוא מרים את ספר התורה אלא שספר התורה מרים אותו.
מושגי זמן ומקום מעולם לא הטרידו אותו. על האופנוע, ברכב ובמטוס הגיע לכל מקום, בארץ ובחו"ל – היכן שרק שצריך אותו. לא מעבדי הזמן היה אלא הזמן היה עובד אצלו.
בעבר, בימי חמישי, היה נוסע מירושלים לגוש קטיף למסור שיעורים בערב, לאחר יום מלא שיעורים בישיבה. בלילה, היה מקיים התייעצויות עם אנשי ציבור, מדלג על שינה בלילה ומזדרז לתפילת ותיקין בירושלים, מוסר שיעור ב-8:30 בישיבת מרכז הרב לאחר לילה ללא שינה. לאחר מכן, היו ביום שישי מתייעצים איתו אנשים רבים בביתו, עד דקות ספורות לפני השבת. אז היה מתרחץ לכבוד שבת והוא כבר בדרכו לישיבת "עטרת כהנים" לשיחה של קבלת שבת.
בשבתות וחגים היה חוצה את ירושלים מקצה לקצה, מהבית לכותל, מהישיבה לביתו, בקלילות, כעלם צעיר. כשהיה טס לאילת בימי שני העביר שיעורים כל היום, מקיים התייעצויות עד השעות הקטנות של הלילה ובבוקר יום ג' היה כבר בדרכו לשיעורים ופעולות בירושלים עיר הקודש.
"עבד ה' הוא לבדו חופשי". חופשי, חירותי, עצמי ועצמאי לגמרי. אמת הבוקעת פנימיותו שאותה קשה עד בלתי אפשרי היה לתפוס. ענוותנותו הסתירה את גאונותו. נאמנותו לאידיאלים ולהארת המשיח בקץ גאולתנו הסתירו את ידיעותיו הרבות בתורה. התמקדותו באמונה הסתירה את היקפו העצום בש"ס ובפוסקים. ומעל הכל – נאמנותו לתורת הרב ורבינו זצ"ל הסתירו את גדולתו בסתרי התורה ומכמניה.
דבר אחד לא הצליח להסתיר: את הארת נשמתו. הארה שקרנה מתוך פניו הטהורים והיפים, מקולו הצלול, העדין והעניו. תלמיד חכם ממעייני הישועה שכולו דבקות וקדושה, דבקות במטרה וקדושת הנשמה. הוא הזרים כוחות ורומם את כל מי שבא במגע איתו, הרבה מעבר למילים ולהדרכות. מציאותו פעלה בעולמנו.
התמסרותו לתורה ולפעולות לא באו על חשבון משפחתו הגדולה מאוד. היה מסור לגמרי לילדיו, חתניו, כלותיו, נכדיו וניניו. לומד עם כולם, מייעץ, מדריך ופועל למענם. מגיע לכל האירועים והשמחות. מאז שנפטר חתנו האהוב, הרב אהוד זצ"ל, היה מגיע לשבת במצפה רמון בכל שבת שניה.
זכור לי מעל הכל, ליל הסדר בביתו שנמשך כל הלילה, במהלכו היו מגיעים אורחים רבים. לילה זה היה מסתיים בתפילת ותיקין בכותל המערבי, לאחר לילה שכולו התעלות והתרוממות עבורו זצ"ל ועבור כל המסובים עמו.
לאחר פטירת תלמיד חכם, כך הסביר, כוחו של הנפטר כפול, כפי שהופיע באליהו הנביא. על פי זה הסביר את הגמרא המספרת על השכנים הרעים של ר' זירא שעשו תשובה דווקא אחר פטירתו. ודאי כעת עוד נזכה להופעת כוחו בית שאת ועוז, בהופעת הארת האמונה והנבואה שעליה דיבר רבות. עוד נזכה לצמיחת כל מפעליו ומפעלים רבים מכוח מפעליו.
עוד נזכה לגאולה וישועה שלמה ולחזרתו אלינו בתחיית המתים עם כל מתי עמך בית ישראל.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים