ערב חג השבועות. היינו מספר חברים (חובשים ופרמדיקים מתנדבי מד"א הצלה ללא גבולות) באמצע להתארגן לחג בגבעת זאב, כשלפתע התקבלה קריאה על פצוע קשה ברחוב האתרוג. מיד עזבנו הכל, עלינו לרכבים ומיהרנו למקום האירוע.
תוך כדי נסיעה הדיווח עודכן למספר רב של פצועים והבנו שהזירה הופכת לאירוע רב נפגעים. כשאנחנו מגיעים לשם, אנחנו מבינים שאנחנו מראשוני הצוותים הרפואיים שבמקום. מתחילים להסתובב בין הפצועים, הפרמדיק מוש טובולסקי מצוות אותי אליו מיד, ואז ראינו אותו.
ילד קטן שוכב על אלונקה מאולתרת, מחוסר הכרה, מדמם כתוצאה מפגיעת ראש קשה, כשהפרמדיק ג'ואי קלמן ואלי פרחי מטפלים בו במסירות.
מוש הסתכל עליו ואמר מיד תשאיר לנו אותו אנחנו ניקח אותו, ותמשיכו אתם לטפל בעוד פצועים. מסתכלים ימינה ושמאלה, ורואים ממש על ידינו ניידת טיפול נמרץ של פראמדיק שהגיע ראשון למקום וירד לזירה לפקח על האירוע. הניידת הייתה ללא נהג וללא צוות, מה שנתן לנו את האפשרות לעלות לניידת, להתחיל טיפול מציל חיים ופינוי מיידי לבית חולים.
תוך כדי טיפול ונסיעה מהירה בניסיון להיחלץ מהזירה, אנחנו מבחינים שנחסמנו על ידי כוחות הצלה נוספים שניסו להגיע למקום. לרגע שררה באוויר אווירת מתח ולחץ כי ידענו שכל שניה היא קריטית לילד ששוכב מאחורה. אך מוש לא איבד עשתונות, והביא לי את תיק התרופות כדי שבנתיים אני אעביר לו תרופות מצילות חיים.
וכך, תוך כדי שאני מנסה לחלץ אותנו מהפקק המטורף שיש לנו פצוע קריטי באמבולנס אני מוסר לו את התרופות. ככל שעוברות הדקות שמרגישות יותר כמו ימים, אנחנו שמים לב שהדרך חסומה לחלוטין. מוש החליט שהוא יורד עם המיטה תוך כדי הנשמות וניטור הפצוע, והולך איתו לאורך הכביש לחפש אמבולנס שיוכל לפנות אותו יותר מהר לבית החולים. כמו מלאך משמיים, הגיע הפרמדיק אהרון שטיינמץ עם האמבולנס שלו והעלה אותו במהירות לאמבולנס תוך כדי שמוש מעדכן אותו בחומרת הפציעה והתחילו לדהור לכיוון הבית חולים בידיעה ששעון החול הולך ואוזל.
כשהגענו לחדר הטראומה, הרופאים לא נתנו הרבה סיכויים...אמנם ראינו וכמעט אפשר לומר שגם התרגלנו לכל כך הרבה מקרים קשים, אבל הילד הזה נכנס לנו ללב. לאחר מספר ימים הגענו לבקר אותו, כשהוא עדיין היה מורדם ומונשם והרופאים עדיין מאד פסימיים.
המשפחה מספרת שהילד הולך לחגוג בר מצווה בעוד מספר חודשים ואנחנו בצער חושבים בלבנו, שאם הוא יזכה לחגוג אז בטח רק בבית חולים שיקומי. לאחר מספר שבועות הגיעה אלינו הבשורה המשמחת, שיש שיפור גדול במצבו והכי חשוב שלא נותרו לו חסכים נורולוגים כלל! (פגיעה מוחית) היינו חייבים לראות את הנס הזה בעיניים.
ואכן לאחר מספר ימים באנו לבקרו, ולא האמנו למראה עינינו. הילד בהכרה מלאה מצליח להזיז את הגוף ולעמוד על רגליו. יצאנו משם נדהמים ומרוגשים.
ולאחר מספר חודשים, התרגשנו לקבל הזמנה לחגיגת בר המצווה ומסיבת הודיה שלו....
אירועים שכאלה הם הכח המניע אותנו להמשיך להציל חיים וכל ילד, ילדה גבר או אישה שאנחנו מצליחים להציל אנחנו באמת מרגישים כאילו אנחנו מצילים עולם מלא...
תודה רבה לחברים השותפים שעמלו באירוע המורכב להצלת חיים ולארגון מד"א הצלה ללא גבולות על התמיכה בציוד הרפואי.