יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר עניין אישי

עד כה טרם התבררה הסיבה לשריפה הגדולה בהרי ירושלים, שבה עלו באש עשרות אלפי הדונמים של טבע ארץ-ישראלי. הירוק הפך לשחור, המוני בעלי חיים ניספו, כלי הנגינה המופלאים היו לפחמים.

בעינה נותרה השאלה: האם ההתלקחות היתה כתוצאה ממעשה ידי אדם, בשוגג או בזדון? כך או כך יעברו שנים רבות עד שהטבע ישתקם – כנראה עד השריפה או ההצתה הבאה. בינתיים אנו חווים מדי יום שריפות, שהן בבירור מעשה ידי אדם, חסר צלם אנוש. שוב ושוב שלטון הטרור בעזה מסית את ה"שבאב" חסרי הברירה, לסכן את חייהם, להסתער על הגדר, המפרידה בין עולמם העגום לבין חבל הארץ הפורח שמעבר לה, ולשגר בלוני תבערה. החמאס מנסה להבעיר את ישראל, ויש לו שותפים כמובן – חזבאללה בלבנון, טאליבאן באפגניסטן.

הפיאסקו האמריקני באפגניסטן מצית את הדימיון הערבי. פרשן ערבי בלונדון, עבד אל-בארי עטוואן, התפאר בראיון טלוויזיוני כי "מה שקרה בשדה תעופה בקאבול, יקרה ליהודים בנמל התעופה בן-גוריון". פרשן אחר ברמאללה, באסם אבו שריף, כתב כי "עקירת הציונות מאדמת פלסטין אינה בלתי אפשרית.

מה שקרה באפגניסטן צריך לגרום לכל הישראלים להבין שבסוף איש לא יגן עליהם, עליהם להסתלק בחזרה לארצות מהן באו כדי להתנחל בפלסטין, לגזלה מידינו"... השנאה היוקדת, תאוות ההרס, הרצח, השריפות – זה מה שמשותף לחמאס ולחזבאללה כאן, לטאליבאן ולדאע"ש באפגניסטן. בישראל פנימה גוברת התסיסה בקרב הציבור הערבי, כפי שבאה לידי ביטוי בפרעות מאי שעבר ובמעשי הרצח היומיומיים. נדלקה לנו נורת אזהרה אדומה: כמויות הנשק העצומות שנצברו בכפרים, מזהיר מפקד בכיר בדימוס במשטרה, יופנו במוקדם ובמאוחר נגד היהודים. לא נתפלא, על כן,  אם יתברר שמחבל ערבי הצית את האש בהרי ירושלים, כחלק מהחלום הגדול לשרוף את היישות הציונית.

בעיתון "הארץ" התבטא על השריפה בהרי ירושלים ראש הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה. במאמרו "מה קרה למדינת האורנים", הוא לא מצא לנכון לגנות את ההתגרות הנמשכת של חמאס בישראל. הוא כן מצא לנכון להשוות את עצי האורן הבוערים למדינת ישראל: "נטע אירופי המנוכר לסביבתו המזרח-תיכונית".

עץ האורן, לדבריו, שצמיחתו מהירה, אינו זקוק לאדמה עמוקה כדי להכות שורשים, דליק במיוחד באקלים היבש. אין לו בעייה, לחבר בכנסת ישראל, ללגלג על עצם קיומה של ישראל. עץ האורן הנדלק בקלות הוא משל לו ולבני עמו מעבר לגבול, שאינם מפסיקים לשפוך דלק על מדורת השנאה, לגרום לתבערות.

כמו עודה גם אחת, חנין מג'אדלה, בירכה מעל דפי העיתון הפוסט-ציוני על השריפה בהרי ירושלים, ש"כילתה את יערות הקולוניאליסטים הציונים וחשפה את העבר הפלסטיני". מצלצל לכם מוכר השם מג'אדלה? לא טעיתם. הפרשן הערבי הרהוט של ערוץ 12 הוא מוחמד מג'אדלה, בנו של מי שהיה ח"כ ושר מטעם מפלגת העבודה, ראלב מג'אדלה, מבקה-אל-גרביה. האם גם הם חושבים בסתר לבם כמו איימן וחנין וחבריהם? בטוחני שלא הם, אבל רבים מערביי ישראל להערכתי מקווים שיום יבוא ואש תכלה את המדינה, והעולם יחזה בנתב"ג מראות דומים לאלה שבקאבול.

אמת ויציב, עץ האורן אינו חלק מהחורש הטבעי של ארץ-ישראל, אבל המשל של עודה, החלום של חנין, והפנטזיה של חמאס וחזבאללה, מנותקים מן המציאות. עם ישראל היה נטוע על אדמתו-ארצו עוד מקדמת דנא, נעקר לאלפיים שנות גלות וחזר אליה, כי כאן שורשיו, זו מולדתו ההיסטורית והבלעדית. ארץ-ישראל מזוהה עם עם התנ"ך אלפי שנים לפני שהחלו לטעת כאן עצי אורן, דורות רבים לפני שהגיעו לכאן בדואים מהמדבר הסעודי, בניסיון להשליט בדמים את דת מוחמד על פני טריטוריות נרחבות.

מדינת ישראל בהתנהלותה המכילה כלפי חורשי מזימות השמדתה, מטפחת בקרבם תחושה שחלומם בר-הגשמה. נסראללה משווה את ישראל לקורי עכביש, עודה משווה אותנו לעצי אורן – זוהי התחושה שאנחנו נותנים להם בנסיגותינו, בריפיון תגובותינו. לשיטתם, בריחת האמריקאים מאפגניסטן, יציאת ישראל בשנת 2000 מדרום לבנון, ומסיגתה מרצועת עזה ב2005, הם אות לניצחון האיסלאם הקדומני, לחולשת המערב וישראל.

מקור עידוד להעצים את האיומים הבזויים, להגביר את התוקפנות הרצחנית ולנסות שוב בהזדמנות ראשונה להביא – איזו אשליה - לחיסול ישראל ה"חלשה". הם אינם בוחלים באמצעים. לא חסים על הארץ ויושביה, העצים, היבולים, בעלי החיים, ובלבד שאומת האסלאם תשתלט עליה בסיף, בדם ובאש.

כליית יערות האורנים בהרי ירושלים, מזכירה לנו את מילותיו של משורר היידיש מרדכי גבירטיג מ1938 בשירו "העיירה בוערת": ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט! (שריפה אחים, שריפה!). שלא כבעבר ההוא, עלינו להיות יותר עירנים ומוכנים לקבל את פני הרעה, מבית ומחוץ.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו