שני עשורים חלפו מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001, ששינו את פני העיר ניו-יורק ואת העולם כולו.
בשנת 2002 עבר הצלם שי קרמר להתגורר בניו-יורק. הוא הרגיש שהטראומה עוד פועמת ברחובות העיר וניכרת בפניהם של העוברים והשבים ומצא את עצמו נמשך שוב ושוב אל 'גראונד-זירו', מוקד ההרס הגדול בעיר. בשנים 2013-2011, כשהעבודות להקמת האנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר היו בשיאן, הוא החליט להציב את מצלמתו באתר הבנייה כך שתלכוד את מלוא ההתרחשות: חומרי הבנייה, כלים כבדים, פועלים וגם מבקרים.
הדימויים עובדו במחשב ושולבו בתיעוד שצילמו עוברי אורח בזמן האסון, והתוצאה היא שכבות ומקטעים שמרכיבים דימוי עמוס, קונקרטי ומופשט גם יחד. ההיסטוריה המרובדת של האתר ניבטת מבעד לתצלומים גדולי ממדים של נוף עירוני פרום, אל-זמני ולא-ברור שמפרקים את החומרים שבנו את הזיכרון ומציפים אותו אל פני השטח.
עכשיו, מוזיאון ישראל מציין 20 שנה לאסון התאומים במוצג מיוחד, המציג באמצעות עבודותיהם של שני אמנים ישראלים מאוסף המוזיאון את נקודת מבטם לאסון ולאופן שבו נצרב בזיכרון הקולקטיבי.
"חלום אמריקאי" של אסף שחף מבוסס אף הוא על דימוי מן העבר: גלויה טיפוסית של מנהטן, ועליה חולשים המגדלים התאומים, שתכנן האדריכל מינורו יאמאסקי. כשנחנכו בשנת 1973 הם קבעו שיא של גובה גם בין גורדי השחקים באי והיו חיזיון נדיר בחוץ ובפנים. התערבותו של שחם בתהליך סריקת הגלויה יצרה מתיחה בלתי אפשרית של המגדלים, כמיהה להתנתק מהאדמה השמיימה.
הנזילות האדריכלית וההפרעה בשמי העיר שיצרה הסריקה מזמנים התבוננות אחרת באסון, מעוררים תחושות מעורבות של נוסטלגיה אירונית לעבר מפואר לצד צער עמוק על התנפצותו של החלום האמריקאי.