לא. אין כאן הסתה לרצח, חלילה, כי אם בקשה ללמוד מפרשה זו, של המלחמה בסיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן.
שני מלכים עומדים על שערי ארץ ישראל. האחד הוא מלך חשבון. מלכותו היא מלכות המחשבה. יודע הוא לחשוב חשבונו של עולם. כל דבר נשקל אצלו בפלס המחשבה. יודע הוא לחשב שכר מול הפסד, עלות מול תועלת. אין אצלו שיקולים "מיסטיים". אין שיקולים ערכיים. אין מושגים של נצח. ארץ ישראל, בשבילו, אינה אלא נדל"ן. ברצונו יגאל וברצונו ימכור. הכל תלוי במחיר. הכל על פי האלטרנטיבות. בתוך תוכו, אין הוא אדם כה קר. יש לו גם עולם רגשי עשיר. אולם בהעדר ערכים המכוננים את חייו, מכוונים כל שיקוליו אל סיפוק הצרכים העכשוויים של הגוף. אין הוא אלא כאותו סייח (סיחון) מתורבת, "עיר פרא יולד", אשר כל עמלו - לפיהו, להנאות המידיות והעכשוויות.
השני הוא מלך הבשן היושב באדרעי. מלכותו היא מלכות הזרוע (=דרעא, בארמית). ענק גוף הוא. כוחו גדול. אף שיניו חדות וחזקות. אוהב הוא את המאבק, את האלימות, את הכוחניות. אולם גם הוא, כקודמו, חף משיקולים ערכיים. אם יצא למלחמה, יהיה זה מסע של ציד ונקם או פתרון של בעיות בטחוניות וכלכליות מידיות. שבוי הוא בתוך "עוגה", מעגל סגור של שיקולים קטנוניים ומידיים ללא שאר רוח ומבלי להביט למרחבים של נצח ושל גדלות ערכית.
כנגד שני מלכים אלו, העומדים בשערי ארץ ישראל, מניח עם ישראל שני סוגים של תפילין. כך מסביר ה"שפת אמת": תפילין של ראש כנגד המחשבה של מלך חשבון. תפילין של יד על הזרוע, כנגד מלך אדרעי. כוח המחשבה של סיחון מנוצח על ידי כוח האמונה של ישראל, כוח אשר שיקוליו הם שיקולי מוסר וערכים, קדושה ונצח. כוח הזרוע של עוג מנוצח על ידי כוחו המעשי של עם ישראל; מעשה המצוות, המכוון לתיקונו של עולם במלכות ש-די. על שני תפילין אלה נחקקה קריאת הנצח: "שמע ישראל, ה' א-להינו ה' אחד". הניצחון על שני כוחות אלו, של מלך חשבון ומלך אדרעי, הכרחי הוא כדי להיכנס אל ארץ ישראל ולחיות בה חיים של משמעות.
על מרן הרב קוק זצ"ל מספר הרב נריה זצ"ל (מועדי הראי"ה), שבא אליו יהודי עשיר תושב פולין, להיוועץ בו באשר לעלייה לארץ. התחיל העשיר לפרוט בפני הרב את שיקוליו: עלות חיסול העסקים בגולה מול הסיכויים הדלים בארץ. עד שהיסה אותו מרן הרב ואמר לו: העלייה לארץ ישראל היא מעל לכל החשבונות הקטנוניים. עוד לפני שבני ישראל עלו לארץ ישראל, נדרשו "להרוג את מלך חשבון"... ולמשל, בשעת מלחמה, הצלתו של חייל פצוע אחד, אל לה להיות נתונה לחישובים קרים ומנוכרים של עלות-תועלת אלא על מבט כולל לאין ערוך. גם ההתיישבות בארץ אינה נושא לשיקולים קצרי טווח של רווחיות כלכלית, ואפילו לא לרווחיות בטחונית.
מתוך כך מובנת דרשתם של חז"ל על קינת חשבון: "על כן יאמרו המושלים" - אלו המושלים ביצרם. "בואו חשבון" - בואו ונחשב חשבונו של עולם, שכר מצוה כנגד הפסדה, הפסד עבירה כנגד שכרה". "חשבונו של עולם" זה - עולם מלא הוא במחשבות של גדלות, ומתוך כך באה הגבורה והעוצמה.
על כן מודים אנו לקב"ה בתפילת השבת על הטובה אשר גמל עמנו. "למכה מלכים גדולים, כי לעולם חסדו; ויהרוג מלכים אדירים, כי לעולם חסדו. לסיחון מלך האמורי, כי לעולם חסדו; ולעוג מלך הבשן, כי לעולם חסדו; ונתן ארצם לנחלה, כי לעולם חסדו; נחלה לישראל עמו, כי לעולם חסדו".
================================
הרב עזריאל אריאל הוא רב הישוב עטרת שבבינימין.
שני מלכים עומדים על שערי ארץ ישראל. האחד הוא מלך חשבון. מלכותו היא מלכות המחשבה. יודע הוא לחשוב חשבונו של עולם. כל דבר נשקל אצלו בפלס המחשבה. יודע הוא לחשב שכר מול הפסד, עלות מול תועלת. אין אצלו שיקולים "מיסטיים". אין שיקולים ערכיים. אין מושגים של נצח. ארץ ישראל, בשבילו, אינה אלא נדל"ן. ברצונו יגאל וברצונו ימכור. הכל תלוי במחיר. הכל על פי האלטרנטיבות. בתוך תוכו, אין הוא אדם כה קר. יש לו גם עולם רגשי עשיר. אולם בהעדר ערכים המכוננים את חייו, מכוונים כל שיקוליו אל סיפוק הצרכים העכשוויים של הגוף. אין הוא אלא כאותו סייח (סיחון) מתורבת, "עיר פרא יולד", אשר כל עמלו - לפיהו, להנאות המידיות והעכשוויות.
השני הוא מלך הבשן היושב באדרעי. מלכותו היא מלכות הזרוע (=דרעא, בארמית). ענק גוף הוא. כוחו גדול. אף שיניו חדות וחזקות. אוהב הוא את המאבק, את האלימות, את הכוחניות. אולם גם הוא, כקודמו, חף משיקולים ערכיים. אם יצא למלחמה, יהיה זה מסע של ציד ונקם או פתרון של בעיות בטחוניות וכלכליות מידיות. שבוי הוא בתוך "עוגה", מעגל סגור של שיקולים קטנוניים ומידיים ללא שאר רוח ומבלי להביט למרחבים של נצח ושל גדלות ערכית.
כנגד שני מלכים אלו, העומדים בשערי ארץ ישראל, מניח עם ישראל שני סוגים של תפילין. כך מסביר ה"שפת אמת": תפילין של ראש כנגד המחשבה של מלך חשבון. תפילין של יד על הזרוע, כנגד מלך אדרעי. כוח המחשבה של סיחון מנוצח על ידי כוח האמונה של ישראל, כוח אשר שיקוליו הם שיקולי מוסר וערכים, קדושה ונצח. כוח הזרוע של עוג מנוצח על ידי כוחו המעשי של עם ישראל; מעשה המצוות, המכוון לתיקונו של עולם במלכות ש-די. על שני תפילין אלה נחקקה קריאת הנצח: "שמע ישראל, ה' א-להינו ה' אחד". הניצחון על שני כוחות אלו, של מלך חשבון ומלך אדרעי, הכרחי הוא כדי להיכנס אל ארץ ישראל ולחיות בה חיים של משמעות.
על מרן הרב קוק זצ"ל מספר הרב נריה זצ"ל (מועדי הראי"ה), שבא אליו יהודי עשיר תושב פולין, להיוועץ בו באשר לעלייה לארץ. התחיל העשיר לפרוט בפני הרב את שיקוליו: עלות חיסול העסקים בגולה מול הסיכויים הדלים בארץ. עד שהיסה אותו מרן הרב ואמר לו: העלייה לארץ ישראל היא מעל לכל החשבונות הקטנוניים. עוד לפני שבני ישראל עלו לארץ ישראל, נדרשו "להרוג את מלך חשבון"... ולמשל, בשעת מלחמה, הצלתו של חייל פצוע אחד, אל לה להיות נתונה לחישובים קרים ומנוכרים של עלות-תועלת אלא על מבט כולל לאין ערוך. גם ההתיישבות בארץ אינה נושא לשיקולים קצרי טווח של רווחיות כלכלית, ואפילו לא לרווחיות בטחונית.
מתוך כך מובנת דרשתם של חז"ל על קינת חשבון: "על כן יאמרו המושלים" - אלו המושלים ביצרם. "בואו חשבון" - בואו ונחשב חשבונו של עולם, שכר מצוה כנגד הפסדה, הפסד עבירה כנגד שכרה". "חשבונו של עולם" זה - עולם מלא הוא במחשבות של גדלות, ומתוך כך באה הגבורה והעוצמה.
על כן מודים אנו לקב"ה בתפילת השבת על הטובה אשר גמל עמנו. "למכה מלכים גדולים, כי לעולם חסדו; ויהרוג מלכים אדירים, כי לעולם חסדו. לסיחון מלך האמורי, כי לעולם חסדו; ולעוג מלך הבשן, כי לעולם חסדו; ונתן ארצם לנחלה, כי לעולם חסדו; נחלה לישראל עמו, כי לעולם חסדו".
================================
הרב עזריאל אריאל הוא רב הישוב עטרת שבבינימין.