עופות רבים מוזכרים ברשימת העופות הטמאים בפרשתנו. את המסורת כיצד לזהותם - איבדנו עוד לפני דורות רבים. אולם אף על פי כן ישנה משמעות עמוקה לשמותיהם. אחד מאותם עופות הוא ה'רחם', אשר ברשימה המקבילה שבפרשת ראה מוזכר הוא בשם אחר: 'שרקרק'. את המשמעות הגנוזה בשני שמותיה של ציפור עלומה זו מבארת לנו הגמרא במסכת חולין (סג, א), הנלמדת בתקופה זו על ידי לומדי הדף היומי: "רחם - זו שרקרק. למה נקרא שמו 'רחם'? כיון שבא רחם - באו רחמים לעולם". על כך מוסיפה הגמרא תנאי: אימתי מעיד הרחם על הרחמים הבאים לעולם? בשעה שהוא יושב על עצם כלשהו ושורק. ומכיון שכך - מסיקה הגמרא "וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר: אשרקה להם ואקבצם". דהיינו: אם אותה ציפור יושבת על הארץ ושורקת -סימן מובהק הוא לביאת המשיח ולקיבוץ הגלויות.
על עניינו של השרקרק כמבשר המשיח שמעתי את שיחתו של מו"ר הרצי"ה זצ"ל: האותיות "ש. ר. ק." - באות בסדר הפוך מאשר סדר הא"ב (ק', ר', ש'). השרקרק היושב על הארץ הוא תקופה מלאה תהפוכות. וכאשר אנו רואים תקופה כזאת, הרי זהו אות לבשר את הגאולה: "אשרקה להם - ואקבצם". גאולת ישראל קוראת תגר על הסדר הקיים בעולם ובארץ. תהפוכות, מהפכות ומהפכים הבאים לעולם בתחומי חיים שונים הם המעידים על הסדר החדש המתחיל לבצבץ מעבר לאופק הראייה.
כוחן של אותן תהפוכות הנרמזות במילים "אשרקה להם" לפעול לביאת המשיח נעוץ בהמשכו של הפסוק - "ואקבצם". ואת זאת ננסה לפענח בעזרתו של המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק מב). המהר"ל עומד על כך שאותיות המילה 'שרק' הן גם אותיותיה של המילה 'קשר'. גם פעולת ה'שריקה' מחייבת קיבוץ והצמדה של שתי השפתיים. ועל כן ההגייה 'או' -המחייבת קיבוץ של השפתיים - נקראת בעברית גם 'שורוק' (בכתיב המלא) וגם 'קובוץ' (בכתיב החסר). כך מורה גם שמה השני של הציפור - רחם - על רחמים כנים ועל אהבת אמת, שאף הם - ממקום האחדות והקיבוץ הם באים.
בהמשכה של אותה סוגיית גמרא מסופר על שרקרק אחד שישב על גבי שדה חרושה ושרק, ובמקום לראות בביאת המשיח, ראו הנוכחים אבן אשר נפלה מן השמים ורוצצה את ראשו, ואמרו: בוודאי - בדאי הוא זה. אימתי מבשר השרקרק את ביאת המשיח? דווקא כשהוא עומד על קרקע מוצקה. אם הוא עומד על עצם בולט כלשהו - אמנם מעיד הוא על רחמים הבאים לעולם, אולם רחמים אלו באים רק למקום מוגדר ומצומצם ולא על הארץ כולה. ואם עומד הוא על קרקע חרושה, מתפוררת וחסרת יציבות - אינו אלא שקרן, החולם חלומות באספמיא אודות "מזרח תיכון חדש"... ואף אנו נשים לבנו לכך שהפועל 'שרק' - כשם שאותיותיו הן 'קשר', יכולות הן להיות גם 'שקר'. לא מספיק לראות את התהפוכות העוברות על העולם. לא מספיק לחלום חלומות נשגבים על עתיד מלא רחמים ואהבה, אחדות ושלום. החלומות הגדולים צריכים להיות יושבים על קרקע מוצקה ויציבה ולא על רגבים מתפוררים העפים ברוח לכל עבר.
עומק נוסף מביא לנו ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו 'דברי סופרים'. הפירוד והאכזריות - כל אלה באים לידי ביטוי באותיות: 'ק. ר.'. על עמלק, למשל, נאמר: "אשר קרך בדרך". אכזריותו של העורב מתבטאת בקול שהוא משמיע: 'קרע, קרע' (וכן הציפורים מכונות בגמרא על פי הקרקור שלהן). האות ש', לעומתן, היא אות מחברת. שלושה קווים מקבילים נפגשים והופכים לאות אחת, האות הפותחת את המילה 'שלום'. כאשר אות זו מצטרפת אל הצירוף 'רק' - הרי הוא הופך להיות 'קשר' בדמותו של ה'שרקרק'. הפירוד - מקומו הוא בביטוי: 'רק': רק אני צודק. רק אצלי נמצאת האמת. איש השלום אינו בהכרח פלורליסט האומר שאין אמת כלל ולכן "כל אחד והאמת שלו". איש השלום האמיתי אומר: 'גם'. כלומר, אצלי נמצאת האמת, אבל גם אצל הזולת יש נקודות של אמת. אמנם אני צודק, אבל גם בדבריו יש מידה של צדק, גם לו ישנם צרכים שראוי ונכון לתת להם מקום. או אז, היחס המנוכר, היבש (כמו 'קרש') והקר שבין איש לרעהו, הופך להיות קשר חם: "רחם - זו שרקרק".
אף אנו מבקשים להיות בבחינת "אשרקה להם ואקבצם". ידוע לנו כי נמצאים אנו בתקופה של תהפוכות. דברים רבים משתנים במהירות. לא תמיד חשים אנו קרקע מספיק יציבה מתחת לרגליים. המציאות מלאה תופעות של 'רק' ושל 'קר', של 'שקר' ושל 'קרש' מחד, ותופעות של 'רחם', 'קשר' ו'שרק' מאידך. ואף תופעות אלה - מהן דמיוניות ושקריות המדדות על רגבים חרושים (שקר), ומהן ניצבות איתן על קרקע המציאות, מעמיקות שורשים בתוכה ומצמיחות מתוכה את האמת הגדולה (קשר), "אמת מארץ תצמח".
דברים אלו מוקדשים - מתוך עומק של קשר אהבה - לאחינו, תושבי גוש קטיף, העומדים בחזית המאבק על האמת ועל השלום בתקופה מלאת תהפוכות. עמם נעמוד בתפילה לראות את ה'רחם' - הוא ה'שרקרק' היושב על הארץ, כשהוא שורק, מקבץ ומביא רחמים לעולם. "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
על עניינו של השרקרק כמבשר המשיח שמעתי את שיחתו של מו"ר הרצי"ה זצ"ל: האותיות "ש. ר. ק." - באות בסדר הפוך מאשר סדר הא"ב (ק', ר', ש'). השרקרק היושב על הארץ הוא תקופה מלאה תהפוכות. וכאשר אנו רואים תקופה כזאת, הרי זהו אות לבשר את הגאולה: "אשרקה להם - ואקבצם". גאולת ישראל קוראת תגר על הסדר הקיים בעולם ובארץ. תהפוכות, מהפכות ומהפכים הבאים לעולם בתחומי חיים שונים הם המעידים על הסדר החדש המתחיל לבצבץ מעבר לאופק הראייה.
כוחן של אותן תהפוכות הנרמזות במילים "אשרקה להם" לפעול לביאת המשיח נעוץ בהמשכו של הפסוק - "ואקבצם". ואת זאת ננסה לפענח בעזרתו של המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק מב). המהר"ל עומד על כך שאותיות המילה 'שרק' הן גם אותיותיה של המילה 'קשר'. גם פעולת ה'שריקה' מחייבת קיבוץ והצמדה של שתי השפתיים. ועל כן ההגייה 'או' -המחייבת קיבוץ של השפתיים - נקראת בעברית גם 'שורוק' (בכתיב המלא) וגם 'קובוץ' (בכתיב החסר). כך מורה גם שמה השני של הציפור - רחם - על רחמים כנים ועל אהבת אמת, שאף הם - ממקום האחדות והקיבוץ הם באים.
בהמשכה של אותה סוגיית גמרא מסופר על שרקרק אחד שישב על גבי שדה חרושה ושרק, ובמקום לראות בביאת המשיח, ראו הנוכחים אבן אשר נפלה מן השמים ורוצצה את ראשו, ואמרו: בוודאי - בדאי הוא זה. אימתי מבשר השרקרק את ביאת המשיח? דווקא כשהוא עומד על קרקע מוצקה. אם הוא עומד על עצם בולט כלשהו - אמנם מעיד הוא על רחמים הבאים לעולם, אולם רחמים אלו באים רק למקום מוגדר ומצומצם ולא על הארץ כולה. ואם עומד הוא על קרקע חרושה, מתפוררת וחסרת יציבות - אינו אלא שקרן, החולם חלומות באספמיא אודות "מזרח תיכון חדש"... ואף אנו נשים לבנו לכך שהפועל 'שרק' - כשם שאותיותיו הן 'קשר', יכולות הן להיות גם 'שקר'. לא מספיק לראות את התהפוכות העוברות על העולם. לא מספיק לחלום חלומות נשגבים על עתיד מלא רחמים ואהבה, אחדות ושלום. החלומות הגדולים צריכים להיות יושבים על קרקע מוצקה ויציבה ולא על רגבים מתפוררים העפים ברוח לכל עבר.
עומק נוסף מביא לנו ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו 'דברי סופרים'. הפירוד והאכזריות - כל אלה באים לידי ביטוי באותיות: 'ק. ר.'. על עמלק, למשל, נאמר: "אשר קרך בדרך". אכזריותו של העורב מתבטאת בקול שהוא משמיע: 'קרע, קרע' (וכן הציפורים מכונות בגמרא על פי הקרקור שלהן). האות ש', לעומתן, היא אות מחברת. שלושה קווים מקבילים נפגשים והופכים לאות אחת, האות הפותחת את המילה 'שלום'. כאשר אות זו מצטרפת אל הצירוף 'רק' - הרי הוא הופך להיות 'קשר' בדמותו של ה'שרקרק'. הפירוד - מקומו הוא בביטוי: 'רק': רק אני צודק. רק אצלי נמצאת האמת. איש השלום אינו בהכרח פלורליסט האומר שאין אמת כלל ולכן "כל אחד והאמת שלו". איש השלום האמיתי אומר: 'גם'. כלומר, אצלי נמצאת האמת, אבל גם אצל הזולת יש נקודות של אמת. אמנם אני צודק, אבל גם בדבריו יש מידה של צדק, גם לו ישנם צרכים שראוי ונכון לתת להם מקום. או אז, היחס המנוכר, היבש (כמו 'קרש') והקר שבין איש לרעהו, הופך להיות קשר חם: "רחם - זו שרקרק".
אף אנו מבקשים להיות בבחינת "אשרקה להם ואקבצם". ידוע לנו כי נמצאים אנו בתקופה של תהפוכות. דברים רבים משתנים במהירות. לא תמיד חשים אנו קרקע מספיק יציבה מתחת לרגליים. המציאות מלאה תופעות של 'רק' ושל 'קר', של 'שקר' ושל 'קרש' מחד, ותופעות של 'רחם', 'קשר' ו'שרק' מאידך. ואף תופעות אלה - מהן דמיוניות ושקריות המדדות על רגבים חרושים (שקר), ומהן ניצבות איתן על קרקע המציאות, מעמיקות שורשים בתוכה ומצמיחות מתוכה את האמת הגדולה (קשר), "אמת מארץ תצמח".
דברים אלו מוקדשים - מתוך עומק של קשר אהבה - לאחינו, תושבי גוש קטיף, העומדים בחזית המאבק על האמת ועל השלום בתקופה מלאת תהפוכות. עמם נעמוד בתפילה לראות את ה'רחם' - הוא ה'שרקרק' היושב על הארץ, כשהוא שורק, מקבץ ומביא רחמים לעולם. "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".