ימים קשים עברנו בימי המאבק בגוש קטיף ובצפון השומרון. ימים גדולים היו אלו, ימים של התעלות רוחנית לספירות גבוהות, עם כאב ומצוקה ההולכים וגוברים. מבקשים אנו לשמר בתוכנו את הרוח הגדולה שחשנו באותם שבועות אחרונים, וכואבים את המציאות המתנפצת אל מול העיניים. וכשקמים ומבקשים לאחות את השברים, עומדים אנו מול השאלות הגדולות, שאלות רבות הנוקבות עד כבשונה של נפש.
אולם כיהודים מאמינים, אנו נתבעים לשאול את שאלת השאלות, ולהפנותה אל הכתובת הגבוהה ביותר: מה זאת עשה ה' לנו? הרי בסופו של דבר - הוא ורק הוא האחראי לכל הקורה בעולם. לאן הלכו כל תפילותינו, אשר לא היו כמותן זה זמן רב? לאן נעלמה השגחתו עלינו, אותה השגחה אשר חשנו בה בעוצמה גדולה כל כך בתקופה האחרונה? מדוע דרך רשעים צלחה? האם חטאנו? במה חטאו תושבי גוש קטיף, אשר בכל אמת מידה שנבחן אותם ואת קהילותיהם, נמצאים הם בין המעולים שבחבורה? כיצד עלינו להבין את מהלך הגאולה לאור מה שקרה? מה מבקש ה' אלקינו לומר לנו דרך מה שעשה לנו?
לא נתיימר לענות על השאלות, כי אם להיענות לאתגר המונח בהן. וכדי לתת איזושהי קריאת כיוון, אבקש לשתף אתכם, הקוראים, בדברים שעלו בשיחה ביום הגירוש בנוה דקלים, עם הרב יגאל קמינצקי, רבה של גוש קטיף, על אודות דברי הרמח"ל בספרו 'דעת תבונות', דברים הראויים להיות נר לרגלנו ואור לנתיבתנו בשעה זו.
לאורך הספר כולו מבחין הרמח"ל בין שתי הנהגות אלקיות בעולם: "הנהגת שכר ועונש" - שהיא ההנהגה המוכרת והידועה, ולעומתה - "הנהגת הייחוד". הנהגה זו קובעת את גורלו של אדם ושל עם, לא על פי מעשיו אלא על פי ייעודו ותפקידו באותו מקום ובאותה שעה. מהלך עמוק זה, של "הנהגת הייחוד" נותן מקום לקיומה של הרשעה בעולם, על מנת להביא את העולם אל תיקונו מתוך תהליך רב תהפוכות.
...אך תגבורת הרע הוא היות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו, שנאמר בו: "אז יקראונני ולא אענה" (משלי א', כ"ח)... - זה יקרא הסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם... והיינו, כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו: להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך... (דעת תבונות סימן קס"ו, הוצאת ספרייתי עמ' קפ"ו).
לאור זה מסביר הרמח"ל את גורלו של ה"צדיק ורע לו":
אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם (=של הצדיקים) להינצל ממנו... ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מ"ט): "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו' חכמת סופרים תסרח" וכו', והכתוב עצמו (ישעיהו נ"ט, ט"ו) "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" וגו' (דעת תבונות שם).
הנהגה זו אינה סותרת את הצדק, שכן המשפט לאלוקים הוא, לתת אחר כך שכר טוב לצדיקים, שהיו צדיקים והגיע להם מצד דרכי ההנהגה העליונה להיות מעונים ומיוסרים מצד העינוי שהיה להם בעולם הזה, וכנגד כל מעשיהם הטובים. (דעת תבונות סי' קס"ח, עמוד ק"צ).
ומוסיף הרמח"ל שם:
ואומנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה החכמים ז"ל: 'מזל', יען אין עניינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו...
וקשה שלא לראות כאן מקבילה לדברי הרב קוק זצ"ל באיגרת תקנ"ה על קדושת ישראל, שאינה נקבעת רק על ידי בחירתו של אדם, אלא נקבעת במידה רבה על ידי הסגולה והבחירה.
ובהמשך הדברים כותב הרמח"ל:
אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז"ל (סוטה מ"ט)... כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו יתברך... (דעת תבונות סימן ק"ע, עמוד קצ"ג).
וגם הרב זצ"ל כתב באותה איגרת כי "בעקבא דמשיחא מתגבר ביותר כוח הסגולה". ובדברי הרמח"ל מונחות הנחות היסוד להתמודדות עם השאלות הטורדות בדבר "אמונת עתנו" ועל כוחה של תפילה.
אולם טעות תהיה בידינו אם נחשוב כי דברי הרמח"ל פוטרים אותנו מכל חשבון נפש, הפקת לקחים והסקת מסקנות. גם אם לא נאמר על חורבן זה כי "מפני חטאינו גלינו מארצנו" אלא בשל סיבוכי הגאולה או בשל דברים אחרים הנובעים מסתרי ההנהגה האלוקית, מחויבים אנו לפשפש במעשינו ולבחון את דרכנו. וכך כותב הרמח"ל:
כי אפילו בזמן שהאדון ברוך הוא רוצה לנהג את עולמו בהנהגת המזל שזכרנו, הנה הוא מחזיר ומסבב הדברים, שאפילו מה שצריך לבוא לפי המזל - יגיע מתוך דרכי הנהגת השכר ועונש... ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתיחס אל השכר ועונש שיוכלו ליתלות בו, שהרי אגביו יתגלגל כל הצריך להתגלגל, אף על פי שבעצמו לא יהיה אלא דבר קטון. (דעת תבונות שם, עמ' קצ"ג/קצ"ד).
אם נעמיק חקר למצוא את חסרונותינו שהיוו את הסדק הקטן אשר דרכו הגיע השבר הגדול, נמצא כי אכן הטנו אוזן לשמוע את קול ה' הבוקע אלינו דרך מאורעות השעה ומוראותיהן.
ואז תהדהד באוזנינו שירת התשובה, אשר ב"מזמור שיר ליום השבת" - יום התשובה: "טוב להודות לה'" (=טוב להתוודות לפני ה')... "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך... בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להישמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם ה'... להגיד כי ישר ה', צורי ולא עוולתה בו" (תהילים צ"ב).
אולם כיהודים מאמינים, אנו נתבעים לשאול את שאלת השאלות, ולהפנותה אל הכתובת הגבוהה ביותר: מה זאת עשה ה' לנו? הרי בסופו של דבר - הוא ורק הוא האחראי לכל הקורה בעולם. לאן הלכו כל תפילותינו, אשר לא היו כמותן זה זמן רב? לאן נעלמה השגחתו עלינו, אותה השגחה אשר חשנו בה בעוצמה גדולה כל כך בתקופה האחרונה? מדוע דרך רשעים צלחה? האם חטאנו? במה חטאו תושבי גוש קטיף, אשר בכל אמת מידה שנבחן אותם ואת קהילותיהם, נמצאים הם בין המעולים שבחבורה? כיצד עלינו להבין את מהלך הגאולה לאור מה שקרה? מה מבקש ה' אלקינו לומר לנו דרך מה שעשה לנו?
לא נתיימר לענות על השאלות, כי אם להיענות לאתגר המונח בהן. וכדי לתת איזושהי קריאת כיוון, אבקש לשתף אתכם, הקוראים, בדברים שעלו בשיחה ביום הגירוש בנוה דקלים, עם הרב יגאל קמינצקי, רבה של גוש קטיף, על אודות דברי הרמח"ל בספרו 'דעת תבונות', דברים הראויים להיות נר לרגלנו ואור לנתיבתנו בשעה זו.
לאורך הספר כולו מבחין הרמח"ל בין שתי הנהגות אלקיות בעולם: "הנהגת שכר ועונש" - שהיא ההנהגה המוכרת והידועה, ולעומתה - "הנהגת הייחוד". הנהגה זו קובעת את גורלו של אדם ושל עם, לא על פי מעשיו אלא על פי ייעודו ותפקידו באותו מקום ובאותה שעה. מהלך עמוק זה, של "הנהגת הייחוד" נותן מקום לקיומה של הרשעה בעולם, על מנת להביא את העולם אל תיקונו מתוך תהליך רב תהפוכות.
...אך תגבורת הרע הוא היות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו, שנאמר בו: "אז יקראונני ולא אענה" (משלי א', כ"ח)... - זה יקרא הסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם... והיינו, כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו: להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך... (דעת תבונות סימן קס"ו, הוצאת ספרייתי עמ' קפ"ו).
לאור זה מסביר הרמח"ל את גורלו של ה"צדיק ורע לו":
אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם (=של הצדיקים) להינצל ממנו... ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מ"ט): "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו' חכמת סופרים תסרח" וכו', והכתוב עצמו (ישעיהו נ"ט, ט"ו) "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" וגו' (דעת תבונות שם).
הנהגה זו אינה סותרת את הצדק, שכן המשפט לאלוקים הוא, לתת אחר כך שכר טוב לצדיקים, שהיו צדיקים והגיע להם מצד דרכי ההנהגה העליונה להיות מעונים ומיוסרים מצד העינוי שהיה להם בעולם הזה, וכנגד כל מעשיהם הטובים. (דעת תבונות סי' קס"ח, עמוד ק"צ).
ומוסיף הרמח"ל שם:
ואומנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה החכמים ז"ל: 'מזל', יען אין עניינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו...
וקשה שלא לראות כאן מקבילה לדברי הרב קוק זצ"ל באיגרת תקנ"ה על קדושת ישראל, שאינה נקבעת רק על ידי בחירתו של אדם, אלא נקבעת במידה רבה על ידי הסגולה והבחירה.
ובהמשך הדברים כותב הרמח"ל:
אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז"ל (סוטה מ"ט)... כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו יתברך... (דעת תבונות סימן ק"ע, עמוד קצ"ג).
וגם הרב זצ"ל כתב באותה איגרת כי "בעקבא דמשיחא מתגבר ביותר כוח הסגולה". ובדברי הרמח"ל מונחות הנחות היסוד להתמודדות עם השאלות הטורדות בדבר "אמונת עתנו" ועל כוחה של תפילה.
אולם טעות תהיה בידינו אם נחשוב כי דברי הרמח"ל פוטרים אותנו מכל חשבון נפש, הפקת לקחים והסקת מסקנות. גם אם לא נאמר על חורבן זה כי "מפני חטאינו גלינו מארצנו" אלא בשל סיבוכי הגאולה או בשל דברים אחרים הנובעים מסתרי ההנהגה האלוקית, מחויבים אנו לפשפש במעשינו ולבחון את דרכנו. וכך כותב הרמח"ל:
כי אפילו בזמן שהאדון ברוך הוא רוצה לנהג את עולמו בהנהגת המזל שזכרנו, הנה הוא מחזיר ומסבב הדברים, שאפילו מה שצריך לבוא לפי המזל - יגיע מתוך דרכי הנהגת השכר ועונש... ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתיחס אל השכר ועונש שיוכלו ליתלות בו, שהרי אגביו יתגלגל כל הצריך להתגלגל, אף על פי שבעצמו לא יהיה אלא דבר קטון. (דעת תבונות שם, עמ' קצ"ג/קצ"ד).
אם נעמיק חקר למצוא את חסרונותינו שהיוו את הסדק הקטן אשר דרכו הגיע השבר הגדול, נמצא כי אכן הטנו אוזן לשמוע את קול ה' הבוקע אלינו דרך מאורעות השעה ומוראותיהן.
ואז תהדהד באוזנינו שירת התשובה, אשר ב"מזמור שיר ליום השבת" - יום התשובה: "טוב להודות לה'" (=טוב להתוודות לפני ה')... "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך... בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להישמדם עדי עד. ואתה מרום לעולם ה'... להגיד כי ישר ה', צורי ולא עוולתה בו" (תהילים צ"ב).