א) חלק מחובת תלמוד תורה – בחובת הלבבות מסביר 'רבינו בחיי' שתורת ישראל כוללת שני חלקים - חובות האיברים וחובות הלבבות. החלק הראשון הוא החלק הלימודי בו אנו רוכשים ידיעות ומידות על מנת לדעת מה לעשות. זהו המימד התורני הכולל את הצד ההלכתי בדברי חז"ל, בראשונים ובאחרונים, עד הסיכום המעשי.
החלק השני זהו החלק הלימודי בו אנו רוכשים ידיעות על מנת לדעת מה לחשוב. זהו המימד התורני הכולל את רובו של הצד האגדי בדברי חז"ל, בראשונים ובאחרונים, עד הסיכום האמוני.
שני חלקים אלו מחויבי המציאות! תופעה מוזרה היא לראות לומדים, ולעיתים תלמידי חכמים, העושים ימים ולילות בשקידת התורה, המשקיעים כוחות נפש אדירים בלימוד החלק המעשי - אולם מזניחים כמעט לחלוטין את החלק האמוני, כפי שזועק על כך הרמח"ל בפתיחה למסילת ישרים.
ב) הפנמה – בפשטות, על מנת לאהוב מישהו יש צורך להכירו. על מנת להגיע לאהבת הקב"ה -כלומר, להזדהות ולהפנים את האידיאלים העליונים בקרבנו - ישנו צורך הכרחי להתוודע לדרכי ההנהגה האלהית: "על פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש ב
הציבור הדתי על כל גווניו, בכל מסגרות הלימוד, נקרא להעמיק ב'לימודי האמונה'. סדר הספרים, המינון, צורת הלימוד
אדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה" (רמב"ם תשובה י, ו). ללא התעמקות בצד האמוני חסרה הבנת העקרון). התורה נדמית כאוסף של פרטים יבשים ללא חיוּת, ומתוך כך אין הזדהות, וגרוע מזה - אין הפנמה.
ג) צורך הדור – התרבות אתה אנו מתמודדים (ונדמה שלא בהצלחה מרובה) איננה פועל יוצא של טפשות גרידא. בקצה הקרחון אנו פוגשים בנהנתנות, רדידות מחשבתית ולעיתים רבות אף בבערות, אולם מאחוריהן עומדים כוחות פועלים של כפירה שכלתנית. האינדיקציה הברורה לכך היא, שבמישורי חיים אחרים מגלים אותם אנשים יכולות אדירות - מה שמלמד שאין המדובר בנחשלות אישיותית אלא בתביעה למשנה רוחנית שיטתית ומתורגמת לטרמינולוגיה העכשווית. (אין הכוונה לומר, כי יש צורך לעסוק בלימוד המחשבה הישראלית, רק כטקטיקת 'אין ברירה' מול החילון הגובר, מבט עמוק יותר מלמדנו (ראה מאמרי הראיה, מאמר 'בעקבתא דמשיחא'; אורות, מאמר 'יסורים ממרקים' ועוד) כי זוהי דרך ההשגחה האלהית המסבבת את הכפירה על מנת לגרום לזיכוך וליטוש התודעות האמוניות).
הציבור הדתי על כל גווניו, בכל מסגרות הלימוד, נקרא להעמיק ב'לימודי האמונה'. סדר הספרים, המינון, צורת הלימוד - כל אלה דורשים בירור וליבון, אולם העקרון לא מש ממקומו, כי - "זאת היא העבודה היותר קדושה של עבודת התורה בדורותינו אלה... החפץ הנערץ הזה אסור לכובשו ולבטלו, כי אם להרחיבו ולהגדילו ולקבע עליו שיעורים רחבים והגונים בדעת חכמה וכשרון מדי יום ביומו" (עקבי הצאן, מאמר דעת אלהים).