בפרשת תולדות אנו נפגשים עם שני התאומים, יעקב ועשיו, שמבטאים שני עולמות שונים לחלוטין. עשיו, אומרים חז"ל, נקרא כך מפני שנולד 'עשוי' - שעיר ומגודל, מציאות המבטאת רצון לשלמות מיידית, כאן ועכשיו. יעקב לעומת זאת נקרא כך מפני שאחז בעקב, באותו איבר הליכה, בסיס שממנו ניתן לצמוח הלאה.
גם בהמשך, עשיו הופך להיות איש ציד איש שדה, אדם שמאד מחובר לעולם הזה. יעקב לעומת זאת 'איש תם יושב אוהלים' - מציאות ארעית, נודדת, המתקדמת הלאה.
בהמשך הפרשה יעקב מבשל נזיד עדשים. אומרים לנו חז"ל כי באותו יום נפטר אברהם אבינו ויעקב בישל את נזיד העדשים כמאכל אבלות. עשיו לעומת זאת חוזר באותו יום מן השדה 'והוא עייף'. המפגש של עשיו עם המוות מהמם אותו. הייתכן שהסבא הגדול נפטר? האם יש משהו שיכול לנצח את השלמות של העולם הזה? המוות גורם לו עייפות. חז"ל גם מלמדים אותנו שבאותו יום עבר עשיו כמה עברות חמורות - התפרקות מערכות שלמה.
יעקב לעומת זאת, מבשל נזיד עדשים. מאכל עגול שמבטא ביהדות 'גלגל חוזר בעולם'. הבנה כי ישנו נצח המנצח את המוות, ישנו גודל מעבר לארעיות של העולם הזה.
דווקא בשבוע קשה כמו השבוע, שבוע של פיגועים, כאב ודמים - חשוב לזכור הנצח הוא זה שמנצח. יעקב מנצח את המוות.