בפרשת וישב אנחנו מתחילים להיפגש עם דמותו של יוסף.
ביחס ליוסף אומרת הגמרא במסכת ברכות שמי שרוצה להינצל מ'עין הרע' יאמר 'אני מזרעו של יוסף שלא שולטת בו עין רעה שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין'.
החשש מעין הרע זהו חוסר היכולת של האדם לנהל את חייו מתוך עצמיות ואמת פנימית - ויצירת תלות במבטם החיצוני של האחרים. האדם כביכול נשלט בידי עינה הרעה של החברה שסביבו. מי שנמצא במעמד נפשי כזה צריך להרהר בדמותו של יוסף.
בסוף הפרשה שלנו אנו מוצאים את יוסף במצב שהוא לכאורה שיא התלותיות בגורמים חיצוניים: יוסף הוא נער, עבד, בודד במצרים, תלוי לחלוטין באשת פוטיפר; ויחד עם זה מסוגל להחזיק עמדה פנימית ולסרב לפיתוי במילים 'ואיך אעשה הרעה הגדולה הזו וחטאתי לאלוהים'.
לכן חז"ל מכנים את יוסף 'צדיק יסוד עולם', אדם המסוגל לשמור על היסוד, על הבסיס, על היציבות. אדם כזה הוא 'מעל העין', הוא ניצול מן המבט החיצוני.
זהו גם הרעיון העומד מאחורי הדלקת נרות חנוכה שנתחיל השבוע. מצוות נר חנוכה היא 'נר איש וביתו'. היכולת להדליק נקודת אור בבית, לשמור על הטהרה הפנימית שממנה ניתן לפרסם את הנס כלפי חוץ - זהו עניינו של ניצחון האור הישראלי על החושך היווני.