בפרשת ויגש עם ישראל יוצא לגלות הראשונה שלו. משפחת יעקב יורדת למצרים, ומקימה שם 'אימפריה משפחתית'. הזהות הלאומית שלנו מתגבשת דווקא בבועה הזו הנקראת מצרים.
מדוע הזהות הלאומית שלנו מתגבשת דווקא בארץ זרה? (ולאחר מכן גם במדבר). המר"ל מפראג בספרו גבורות ה' מסביר שבעת בה אדם נמצא בארץ שבה לא נולד, הוא חש זרות כלפי המציאות; זרות כלפי התרבות.
הרבה דורות יעברו עד שהוא ירגיש שייך. אולם דווקא הזרות הזו עוזרת לו להוציא מעצמו כוחות יצירה; להבין שהמציאות עדיין לא שלמה; לא להשלים עם המציאות כפי שהיא - ולכן לקדם אותה.
לעם ישראל יש ייעוד בעולם - לתקן עולם במלכות שדי. על עם ישראל נאמר 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'. עם ישראל חש זרות ובדידות מסוימת במציאות. לא מתוך ניכור, זלזול והתנשאות על המציאות, אלא מתוך הבנה שהעולם הזה כפי שהוא כעת אינו שלם, ואנו, דווקא מתוך התחושה הזו, הולכים ומקדמים אותו.