בפרשת ויקרא אנו נתקלים במושג 'כפרה'. כאשר מקריבים קרבן החטאים מתכפרים. 'ונרצה לו לכפר עליו'.
ישנן שתי הבנות במושג 'כפרה'. הבנה אחת זה מלשון החלפה, 'כופר נפש'. אנו מחליפים את הנפש החוטאת בקרבן ובאמצעות כך מתכפרים.
הבנה שנייה היא מלשון חציצה. בתיבת נוח אטמו את התיבה 'מבית ומחוץ' בכופר. כופר הוא מין זפת, חומר האוטם את התיבה ומונע מהמים לחדור פנימה.
כאשר אנו מקריבים קרבן ישנם שני תהליכים העוברים על הנפש. תהליך אחד הוא עקירת היסודות השליליים בנפש באמצעות העצמה של היסודות החיוביים.
הקרבן הוא ביטוי לכוחות חיים שבאמצעות חיבורם אל בית המקדש אנו מתקרבים אל ה'. אולם מעבר להחלפה היסודות השליליים של החטא ביסודות חיוביים מתרחש תהליך נוסף - אנו יוצרים כפרה, חציצה, בין הכישלון לבין מצבנו הנוכחי.
אנו מכפרים על נפשנו בכך - שלאחר שנעשתה התשובה - איננו נותנים לתחושות הייאוש והכישלון לחדור פנימה. אנו מביטים את העתיד ובוראים עולם מלא כפרה. 'וה' הטוב יכפר'.