בשביעי של חג הפסח עם ישראל קורע את ים סוף.
לאחר היציאה מהמיצרים בחג הפסח, עם ישראל מתמודד עם המכשול הגדול מכל - הים. המהר"ל מסביר שהמים הם ביטוי למציאות הטבעית שאיננה תחומה בגבול.
למים אין צורה מצד עצמם. הם לובשים ופושטים צורה בתאם לכלי הקיבול בו הם נמצאים. בהתאם לזאת, הים מבטא את מרחב הטבע האינסופי, חסר הגבולות.
בקריעת ים סוף עם ישראל מצליח לצלוח את הטבע בצורתו היותר פראית. להעמיד גבולות גם למרחבי הטבע הגולמי.
הדברים הללו מתקשרים גם לימים בהם אנו מצויים - ספירת העומר.
בספירת העומר אנו מצויים בתהליך ארוך של שכלולו הטבע הבהמי המתבטא הקורבן העומר (שנעשה משעורים) עד התבכרותו בחג השבועות בו אנו מקריבים בבית המקדש קורבן שני הלחם (הנעשה מחיטים) ומבטא את המדרגה האנושית.
ספירה, מסבירים המקובלים, מלשון ספיר; יהלום הספיר. כדוגמת יהלום ספיר שהינו אבן טבעית, ועל ידי ליטוש המעמיד גבולות חתוכים אנו משכללים אותו מצורתו הגולמית, ובאמצעות זאת הוא יוצא אל הפועל - כך אנו מוציאם בימי הספירה הללו את נפשנו מן הכוח אל הפועל.
קורעים את ים סוף ומנצחים את הטבע.