פרשת אמור ממשיכה את הכיוון עליו למדנו בפרשיות אחרי מות-קדושים. כיצד מביאים את הקדושה אל חיינו?
ישנן שתי מצוות החוזרות גם בפרשת קדושים וגם בפרשת אמור: מצוות הלקט והפאה.
הדרך להגיע אל הקדושה היא באמצעות צדקה, אולם לא סתם צדקה - צדקה של לקט ופאה. כאשר אדם קוצר את שדהו ושיבולים נושרות במהלך הקצירה - אסור לו ללקט אותן אלא להשאירם לעניים; כאשר אדם קוצר את שדהו - יש עליו לשמור צד ('פאה') מסוים בשדה שאינו קצור, על מנת שהעניים יוכלו לקצור זאת לעצמם.
מדוע זו הדרך שבה בוחרת התורה לתת צדקה לעני? מדוע שבעל השדה לא יקצור את התבואה ויניח בפתח השדה לעני באופן שלא יצטרך לטרוח?
אלא זוהי הדרך האמונית להגיע לקדושה - לא לקבל מתנות חינם. בעל השדה פונה אל העני ואומר לו: אתה לא עומד באופן פסיבי ומקבל ממני מתנה אלא בוא היה שותף איתי בתהליך. אנו עובדים ביחד. ואזי התבואה הופכת להיות שייכת גם לעני.
גם ביחס לעבודת ה' הפרטית שלנו. הדרך להגיע אל הקדושה היא על ידי העמל שלנו. אנו קוצרים את השדה האלוקי, מלקטים את שיבולי הקדושה - ומצפים לברכת ה'.