ימי ספרית העומר הם ימי מעבר והכנה לקראת מתן תורה. על פי המקובלים ימי הספירה מחולקים לשני חלקים.
חלק אחד, שהוא, פחות או יותר,שני שליש מהספירה, שלושים ושניים ימים (בגימטריה ל"ב) - נועד לנקות אותנו מהמידות השליליות, בבחינת 'סור מרע'. זו גם הסיבה שאנו לומדים בימים הללו את פרקי אבות על מנת לתקן את מידותינו.
אולם לאחר ל"ב הימים הללו, נותרו עוד שבעה עשר ימים (בגימטריה טו"ב) שתפקידם ליצור בנו את הציפייה לקראת מתן תורה. בבחינת 'עשה טוב'. שני החלקים הללו הם 'לב טוב' - לב מתוקן וציפייה לטוב של מעמד הר סיני.
היום שמתווך בין הל"ב לבין הטו"ב הוא יום הל"ג. ביום ל"ג בעומר אנו מציינים את פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, שכשמו כן הוא, כולו שמיעה וציפייה לתורה.
אותו רבי שמעון שמלמד אותנו שגם בזמן שהרומאים שולטים והחשכה מסתלקת מן העולם - ישנה עדיין אש בוערת. אותו רבי שמעון שמלמד אותנו שגם בזמנים הקשים שצריך להיכנס למערה, ניתן להצמיח בתוכה את התורה הפנימית שכדברי הזוהר הקדוש - ש'מתוך דיטעמון ביה יפקון מן גלותה ברחמי'.