אם נתבונן בספר 'במדבר' נבחין כי הוא מאופיין בארבעה נושאים מרכזיים:
א) סדר ושיטתיות - ספר 'במדבר' עוסק רבות בסדרי המחנה של עם ישראל: מבנה המחנה ביומיום, סדר התנועה, דגלי השבטים, הגדרה ממוקדת של תפקידים בפירוק כלי המשכן, נשיאתם והקמתם מחדש. קורבנם של נשיאי ישראל בפרשה שלנו (נשא).
ב) התמודדות עם מצבים לא שגרתיים – בספר הזה אנו מוצאים התייחסויות לתקלות ומצבים בעיתיים המתרחשים תוך כדי התנועה במדבר: חטא המרגלים, חטא קורח ועדתו, קברות התאווה, נדרי נזיר, סוטה, בנות מדיין וכו'.
ג) תנועה – רוב-רובם של מסעות עם ישראל במדבר מרוכזים בספר הזה. אם בסופו של ספר 'ויקרא' עם ישראל מצוי עדיין למרגלות הר סיני, הרי בספר 'במדבר' עם ישראל 'נותן גז' ו'חורש' את המדבר קדימה ואחורה בעשרות מסעות.
ד) מדבר - זירת ההתרחשות של כל המפורט לעיל היא בסביבה מאד לא סימפטית: אזור מדברי, שומם ורחוק מכל ציביליזציה. דווקא כאן בחר הקדוש ברוך הוא לגבש ולהנהיג את עמו בתחילת דרכו.
התורה, אותה אנו מקבלים בחג השבועות אמורה להכיל את כל המרכיבים הללו: מי שמעוניין לקבל תורה זקוק לסדר ושיטתיות, למטרה ברורה ומוגדרת שאינה משתנה על פי אופנות חברתיות וסקרי דעת קהל.
המעוניין לקבל תורה אינו יכול להסתפק בהנהגה 'סטרילית', הוא חייב להתמודד גם עם תקלות הצצות בדרך; על מנת לקבל תורה חייבים לנוע קדימה ולא לקפוא במקום.