בפרשת דברים אנו לומדים על מינוי הדיינים. ישנה מילת מפתח בכל התהליך של מינוי הדיינים: 'שמיעה'! 'כשמוע בין אחיכם'; 'כקטן כגדול תשמעון'; 'את הדבר הקשה תקרבון אלי ושמעתיו'; וכו'.
התכונה המרכזית של הדיינים היא שמיעה. כאשר דיין רואה את המקרה הוא פסול לדין מפני שהפך להיות עד ולא דיין. ראייה היא ההסתכלות של האדם מתוך מבטו האישי, שמיעה לעומת זאת היא ההקשבה למציאות, ההקשבה לאחרים.
גם בהפטרה של השבת שלפני תשעה באב, הפטרת חזון - 'חזון ישעיהו בן אמוץ' - אנו נתקלים בשמיעה: 'שמעו שמים והאזיני ארץ'. כאשר אומה מצויה בחורבן, כאשר אדם נמצא במשבר - אין מה להראות לו את המציאות.
המציאות היא רעה מאד. ההווה הוא מכאיב. מה שנותר הוא לפתח את השמיעה: 'עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה'. להתרומם אל החזון הרחוק, אל התקוה. להקשיב אל העתיד ולהתנחם.