בפרשת עקב אנו נפגשים עם פסוק שרבים רואים בו סימן לזלזול בעשייה האנושית: לאחר שעם ישראל מגיע לארץ וישנה פריחה חקלאית, בתים מלאי טוב וכו - יש חשש שאדם יאמר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה'. זוהי כמובן טעות.
מסופר שבזמנים שעדיין היה מצעד יום העצמאות, היה נוהג הרב צבי יהודה ללכת עם תלמידיו לחזות במצעד. כאשר שאלו התלמידים כיצד אנו שמחים בהישגים אנושיים וצבאיים, ענה להם הרב: אין בעיה לומר 'כוחי ועוצם ידי', בתנאי שזוכרים את המשך הפסוק: 'וזכרת כי ה' אלוהיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל'.
רוצה לומר, אין בעיה בתחושת שביעות הרצון ההישג והעשייה אנושית, חשוב רק לזכור מהיכן המקור של הכוחות שלנו.
יתכן שזו הסיבה שבפרשייה שלנו מוזכרת כל כך הרבה פעמים ארץ ישראל: 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם'; 'ארץ חטה ושעורה' - ארץ מלשון 'רצון'. העיסוק בארציות מגלה את הרצון האלוהי. היכולת לפעול בתוך המישור הארצי ולהופיע את דבר ה' עלי האדמות, זהו המרחב בו אנו פועלים.