קשה לתפוס שרק שמונים שנה עברו מפטירתו של הרב קוק. מן הסתם אף אחד מקוראי השורות הללו לא זכה להיפגש עם הרב קוק בחייו (גילוי נאות – גם אני לא), אבל הוא חי בינינו, ממש לא מזמן.
אנו לא מדברים כאן על דמויות כמו רבי יהודה הלוי, הרמב"ם או הגאון מוילנא. דמויות שמאות השנים שמפרידות בינינו לבינם כבר מטשטשות אצלנו את ההבנה הפשוטה שגם הם היו בשר ודם; אנו עוסקים בדמות שעד לפני שמונים שנה דרכה על האדמה שאנו דורכים עליה היום, נגעה בכתלי בתים שבחלקם ניתן לגעת גם היום. דמות שראתה מול עיניה את השינויים האדירים של העת החדשה; את העם היהודי שב חזרה לארץ ישראל.
את המתחים הראשונים בין חילונים לדתיים; את האתגרים הביטחוניים והכלכליים הראשונים; את המעבר לעידן המודרני - את כל גרעיני החיים שהצמיחו את הקיום היומיומי שלנו כפי שהוא עכשיו, בעולם של שנת 2015. הרב קוק חי בצומת הדרכים הגדולה ביותר בהיסטוריה של עם ישראל והאנושות – במעבר בין גלות לגאולה, בין ישן לחדש, בין פיזור לקיבוץ – ופעל, כתב וחלם על משנה רוחנית שתצליח לחבר את הכל, לגעת בהכל.
עוד גילוי נאות: עד גיל 18 לא ידעתי מי זה הרב קוק. זאת אומרת, שמעתי פה ושם פעולה בבני עקיבא, שרתי יחד עם כולם 'שהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים' (אז עוד לא היה 'יש לך כנפי רוח'), אבל האסוציאציה שעלתה לי בראש ששמעתי את צמד המילים 'הרב קוק' הייתה תמונה של מישהו עם כובע פרווה משונה פלוס קישור מעורפל להתנחלויות ולקצינים דתיים. לאחר 3 חודשים בישיבה שמתי לב שהמבוגרים המזוקנים שסביבי לפעמים אומרים 'הרב קוק' ולפעמים אומרים 'הרב צבי יהודה'. אז בררתי והסתבר לי שלרב קוק קראו בעצם 'הרב אברהם יצחק הכהן קוק', והיה לו בן, שגם הוא היה רב, ולו קראו 'הרב צבי יהודה הכהן קוק'. זה פחות או יותר מה שידעתי על הרב קוק עד אז.
אחר כך התחלתי ללמוד את הכתבים. בהתחלה לא הבנתי כלום. ניסתי פעם נוספת וגם לא הבנתי כלום. בסוף החלטתי שחייבים להשקיע והתאמצתי מאד מאד להבין את העברית שלו – וגם אז לא הבנתי כלום. אבל דבר אחד כן הבנתי: היה שם הרבה אור. וזה מצא חן בעיני.
ואז לאט לאט המילים התחברו למשפטים, והמשפטים לפסקאות, והפסקאות התחילו לקבל משמעות. ופתאום הרבה מלחמות וסתירות מדומות שהיו אצלי כל החיים – בין האמונה לבין כל מה שיפה וצודק בעולם הזה – התברר לי שיש מישהו שחושב שאפשר לחבר את הכל ביחד; מישהו שחושב שאין סתירה בין אהבת ישראל ואהבת אדם, חי, צומח ואפילו דומם; מישהו שמאמין שניתן לחבר כוחות שונים באנושות לעבודה משותפת; מישהו שחושב שניתן להיות מחובר למסורת של אלפי שנים ויחד עם זאת להיות הכי מודרני שיש; מישהו שנותן מקום גם לקדושה וגם לאסתטיקה; גם לקשיחות צבאית וגם לעדינות; גם לעולם הזה וגם לעולם הבא. מישהו שחושב שאלוהים נותן בנו אמון; שמאמין שיש תקווה.
הרבה פעמים שואלים: מה הרב קוק היה אומר היום? האמת היא שאני לא יודע. אני גם לא חושב שיש מישהו שיכול לומר בוודאות מה הרב קוק היה אומר על העולם המורכב שבו אנו חיים כיום. אבל הוא השאיר המון רעיונות שעוטפים אותך באור. רעיונות שנותנים לנו נגיעה בעולם עתידי, עולם שאנחנו עוד לא שם – אבל הרב מספר לנו שיש דרך להגיע לשם.
יש כאלה שטוענים שהרב קוק כבר לא רלוונטי למציאות הכאן והעכשיו של ישראל 2015. אני חושב אחרת: מציאות הכאן והעכשיו של ישראל 2015 היא לא רלוונטית בשביל הרב קוק. הרב קוק מביט רחוק רחוק, והמציאות לאט לאט מתיישרת איתו. משנתו של הרב קוק היא שירה. לא רק בגלל הסגנון הלירי של כתיבתו אלא גם בגלל ששירה טובה מתעלה מעל פרטי החיים של המציאות המאובקת, שירה לוקחת הרבה פרטים ושוזרת אותם בהרמוניה אחת, וזה מה שהרב קוק עושה: הוא שר על המחר, וכך נותן לנו קצת כלים להתמודד עם ההווה. עוטף אותנו באור ובקסם.