בפרשת כי תצא אנו נתקלים בפרשיית 'אשת יפת תואר'. ביציאה למלחמה, מלמדת אותנו התורה, ישנם מצבים בהם נתקל הלוחם ב"אשת יפת תואר" (דברים כא, יא) ומכניסה אל תוך ביתו.
במבט ראשון יש פה תיאור של מציאות שלילית, כנאמר על כך בחז"ל, "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע"(קידושין כא, ב), ו'סופו להיות שונאה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה' (על פי תנחומא כי תצא, א).
על גבי קומת הפשט, מבאר אור החיים הקדוש פסוקים אלו באופן שונה: במלחמות ישראל, הן הממשיות והן התרבותיות, קיימת מציאות בה מזהה עם ישראל בין הגויים "נפש קדושה בין הקליפות", נשמה גדולה או רעיון אמוני ישראלי אשר 'נשבו' בין הגויים.
במלחמת האמונות והדעות להופעת האידיאל הישראלי בעולם מוצאים אנו לעתים בין האומות "אשת יפת תואר" - רעיון אמיתי, גרעין אמת הקבור בתוך זוהמה תרבותית. את גרעין האמת הזה אנו 'מגיירים', מכניסים לתוך ביתנו. אמנם, אין מדובר בתהליך פשוט.
ראשית, על אמת זו 'לנקות' עצמה, "וגלחה את ראשהּ ועשתה את צִפּרניה, והסירה את שמלת שביהּ מעליה..." (דברים כא, יב-יג). עליה לעבור תהליכי בירור וצירוף, אולם "ואחר כן", בסופו של התהליך, "תבוא אליה ובעלתהּ והיתה לך לאשה" (שם).
היכולת לזהות נקודות אמת במציאות, היא עבודה מתמדת כל השנה, אולם בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, היא מתגברת. היכולת ליצור מפגש עם מציאויות שונות ובעייתיות, הן בעולם החיצוני והן בעולם הפנימי, למצוא בהם מתוך ענווה את נקודת הטהרה, ולחבר זאת אל הקודש – זהו חלק מרכזי מעבודת התשובה.