בפרשת כי תבוא אנו לומדים על מצוות ביעור מעשרות.
בשנה השלישית אדם מביא את מעשרותיו למקדש ומתוודה לפני הכהן 'בערתי הקודש מן הבית ונתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה' וכו'. לכאורה היינו מצפים שתוכן הוידוי יעסוק בחטאי האדם ובבקשה למחילה.
אך אנו רואים שעיקר הוידוי עוסק בעיקר בההעצמה של האדם: 'לא אכלתי באוני ממנו.. עשיתי ככל אשר ציותני'. מכאן אנו לומדים שבוידוי בו אדם עומד מול אלוקיו, בכל השנה וגם בימים שלנו, בימי הרחמים והסליחות- אנו צריכים גם להכיר בערך עצמנו.
לתת אמון בכוחותינו שנטעו בנו מאת ה' ואז נוכל לבקש: 'השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך ישראל'.