בפרשת בא אנו לומדים על מכת בכורות. מכה זו יוצרת תהליך קריסה במצרים: 'אין בית אשר אין בו מת'. על פי המדרשים פרעה עצמו היה בכור וחשש לחייו.
המדרש במיכלתא מתאר כי בבתים המצריים אפילו פסילי הילד הבכור, שהיו נהוגים שם, נהרסו במכה. במילים אחרות בתרבות המצרית הייתה הערצה למוסד הבכורה. סוג של עבודה זרה. מוסד ששודד ביציאת ישראל ממצרים.
מהי הבכורה? בכורה זו ההופעה הראשונית. המציאות מתגלה בעולם בשלב ראשון בקומה החומרית שלה. בתחילה מופיע בעולם המימד המוחשי, מה שניתן למשש, דבר שתופס נפח ומבריק ('החומר' בלשון הראשונים) - ורק בשלב השני מופיע הצד הרוחני ('הצורה' בלשון הראשונים).
הרס הבכורה הוא חלק מיציאת מצרים. זוהי היכולת להשתחרר מהמעטפת החומרנית והנוצצת. היכולת להעמיק פנימה אל הקומה הבאה. כאשר עם ישראל יוצא מהמיצרים הוא מנפץ את פסילי הבכורים, מנפץ את האשליה כי המציאות החומרית היא העיקר, וחותר אל הנקודה הפנימית.