במסכת שבת (פו, ב-פז, א) אנו מוצאים סוגיה העוסקת בתיאור השבוע המופלא אשר עבר על בני ישראל בפרשתנו, פרשת יתרו, לפני קבלת התורה במעמד הר סיני (על פי עין אי"ה שבת, ב, עמודים 172-171):
א) "בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא" (ביום הראשון בשבוע לא אמר להם הקב"ה כלום משום חלישות הדרך) - על מנת להגיע למצב של קדושה לא ניתן לזלזל בגוף ולהותיר אותו בחולשתו. בראשיתה של עבודת ד' קיימים אמנם שלבים של זהירות ופרישה מן הגסות של החומר אולם אין התורה נלחמת כנגד עצם כוחות החיים ונטיותיהם. חז"ל מלמדים אותנו כי על מנת לקבל את התורה זקוק עם ישראל להבראת הגוף, או בלשונו של הרב קוק (אורות התחייה, לג): ל"דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים"; כלומר ל'מצע' רחב של כוחות חיים אשר אותם ניתן יהיה לקדש.
ב) "בתרי בשבא (ביום השני בשבוע) אמר להו 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'" - היסוד השני שבהכנה למתן תורה הוא הודעת המטרה הסופית. לאחר הוידוא כי הכוחות הגופניים מצויים במילואם, וטרם הכניסה לתהליך ארוך של עמל רוחני מייגע הכולל זהירות, זריזות, פרישות וכן הלאה - יש להשקיף על האידיאל השלם. "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם... למה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" (מסילת ישרים, א). ידיעת המטרה הסופית מעניקה לאדם את הכוח ואת הביטחון לאורך הדרך.
ג) "בתלתא בשבא אמר להו מצוות הגבלה" (ביום השלישי בשבוע נאמר להם הציווי להישמר מלעלות להר) - לאחר שמציבים את האידיאל השלם כנקודת שאיפה, מתעורר באופן טבעי הרצון ל'עלות בהר' ולהתקדש. במצב נפשי זה יש ליזהר מפני התפרצות לא מבוקרת ו'קפיצת מדרגות'. אשר על כן יש צורך בהגבלה המרסנת את השקיקה הרוחנית; הגבלה זו בונה מהלך מסודר ומודרג של התעלות בעבודת ד'.
ד) "ברביעי עבוד פרישה" (ביום הרביעי בשבוע נאמר הציווי לפרישה מחיי אישות למשך שלושה ימים עד מתן תורה) - רק לאחר התוודעותנו לאידיאל הישראלי הסופי המעוניין בקידוש נטיות החיים והגוף (וכן לצורך במהלך מבוקר ואיטי שירומם אליו) - מגיע שלב הפרישה. על מנת להתעלות מבחינה רוחנית אין מנוס מן המלחמה בצדדים העכורים של החיים, מלחמה הכוללת אף פרישה בתנאים מסוימים מן החומר. אולם כעת, לאחר ההבנה מהי המטרה הסופית, אין פרישה זו נעשית מתוך פסיביות ושנאת החיים אלא מתוך גבורה ועוז. מופיעה כאן הגבורה המוסרית של כיבוש האדם את עצמו ו"טוב... מושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז, לב).
על גבי ארבעת המדרגות הללו, המהווים מכלול של השלבים השונים בעבודת ד', ניתן לקבל את עשרת הדיברות.