פרשת תרומה עוסקת במלאכת המשכן. בתוך כל המלאכה המורכבת של המשכן, כלי הכסף והזהב, עצי השטים, המנורה, שולחן לחם הפנים, המזבחות - במרכז כל אלה עומד ארון הברית.
ארון הברית, בו הוטמנו לוחות הברית, נסגר באמצעו מכסה הכפורת. על מכסה הכפורת היו שני הכרובים - שתי דמויות של מלאכים, זכר ונקבה, שחז"ל מלמדים אותנו ש'פניהם היו כפני תינוקות'.
בתוך כל העשייה המורכבת והמסובכת של האדם בעולם הזה, בתוך כל האתגרים, המשברים והקשים - נמצאת התינוקיות.
התינוקיות במשמעות העמוקה שלה היא היכולת לשמור על הטהרה והתמימות בתוך העיסוק האינטנסיבי של החיים. הרב קוק מכנה זאת בשם 'תום הילדות'. אין הכוונה שאדם צריך להישאר תינוק, אולם אדם חייב - יחד עם כל העוצמה, הגודל והבגרות שרכש בימי חייו - לשמור גם על הזדהות פנימית עם נשמתו.
הפסוקים מתארים את הכרובים ש'פניהם איש אל אחיו'. האדם עומד פנים אל פנים מול אלוקיו, פנים אל פנים מול נשמתו וכדוגמת תינוק החש הזדהות מוחלטת עם החוויה בה הוא מצוי - כך האדם צריך להיות בהזדהות מוחלטת עם פנימיות חייו.