בפרשת שמיני יש שני נושאים סמוכים ומצוי קו חורז ביניהם. נושא ראשון הוא הפרשה העגומה של נדב ואביהוא, הנושא השני הוא הוא ברכת הכהנים.
נדב ואביהוא מקריבים אש זרה לפני ה'. יש כאן רצון ספונטני להתקרב אל ה' אולם לא מתוך דבר ה'. יוזמה אישית היא דבר נפלא במידה והיא מחוברת אל הבורא. הרצון להתעלות אישית, להתלהבות יכולה להביא לפירוק של מערכות ואזי לגרום לאש זרה.
כיצד ניצלים מאש זרה? זאת אנו לומדים מברכת כהנים 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'. החיבור אל הכלל מאפשר ליוזמה האישית לתפוס את המקום הנכון שלה. ברכת הכנים מגיע בשם ציבור, נדב ואביהוא באו בשם עצמם. גם בפרשת נשא, בה מופיע עניינו של הנזיר נלמדת גם ברכת כהנים. כדוגמת נדב ואביהוא, גם הנזיר רוצה התעלות אישית שלא לפי הסדר המקובל, ולכן גם שם יש לתת תזכורת - שהממד האישי צריך לבוא מתוך התחשבות במערכת הכללית אותה מייצגים הכהנים.
זאת הסיבה כי ישנם הנוהגים לומר לפני מצוותה: 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכניתא.. בשם כל ישראל'. המצווה באה בשם כל ישראל ואזי השכינה שורה.