פרשת קדושים מלאה במצוות שמטרתן היא אחת: 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם'. ההגעה אל הקדושה איננה דווקא פרישות מהחומר. יש עניין לפרוש מהחומרנות (!), מהצדדים הגסים של היש, כדבריו של רש"י בתחילת הפרשה: 'הוו פרושים מן העריות ומן העבירה'. אולם ישנה קדושה הנוגעת במרחבי העולם הזה מתוך אצילות רוחנית. חז"ל במסכת סנהדרין מתבטאים 'מה קדוש לעולם קיים'. הקדושה משמעה קיימות.
הקיימות מופיעה בכוחות שונים במציאות ולכן פרשת קדושים מקבצת בתוכה אוסף אדיר של מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו - המכסים את המרחבים השונים של החיים ומרחיקים אותנו מצדדיהם הגסים ומחברים אותנו אל נקודת הטוב שבהם.
מן הסתם לא במקרה זכינו לקרוא את פרשת קדושים השנה בפתיחתו של חודש אייר, החודש בו אנו מציינים את חזרת עם ישראל לארצו, ושיבתו לחיים מלאי קיימות בכל המובנים - הפיזיים והרוחניים, הבונים 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.