פרשת מסעי מפרטת את ארבעים ושניים המסעות של עם ישראל במדבר. המסעות כמובן אינם טכניים גרידא אלא יש כאן ארבעים ושתיים נקודות ציון של התקדמות במסע אל עבר ארץ ישראל.
המכנה המשותף לכל המסעות הללו זהו עצם המסע, כלומר התנועה קדימה. על מנת להגיע לארץ ישראל אדם צריך להיות בדינמיקה, לא לקפוא על השמרים. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. בחלק השני של הפרשה מתוארות ארבעים ושתיים ערי הלוויים. שבט הלוי שאין לו נחלה קבועה בקרקע אף הוא מצוי כל העת בתנועה.
הלווייים מסתובבים בארץ ישראל ומניעים את התנועה הרוחנית של העם קדימה. אסור לאדם להישאר במקום, להתקבע עקב אינטרסים נדלני"ים או כלכליים, המימד הרוחני הוא המימד האיכותי שיוצר את המסע.
גם בימים הללו של שלשת השבועות אנו מצויים במסע. הנחמה שלנו בימי החורבן שאף הם מניעים אותנו קדימה, מי"ז תמוז ועד ט באב אנו עוברים תהליך קשה של בירור ומשם ממשיכים הלאה לחודש אלול. לחודש הרחמים והסליחות. המסע ממשיך תמיד. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו.