יהודים בכותל
יהודים בכותל צילום: Zack Wajsgras/Flash90

לפני כחודשיים ביקרה בארץ משלחת של הנהגת היהדות הקונסרבטיבית בישראל.

הם הגיעו למרות הקורונה, מיד אחרי מבצע "שומר החומות" כדי להראות סולידריות ותמיכה עם מדינת ישראל והעם היהודי היושב בציון. הם פגשו שרות ושרים, חברי קואליציה ואופוזיציה. רובם חזרו על המסר – אתם אחינו ואחיותינו ואנחנו מודים לכם מאוד על התמיכה אבל אנחנו לא יודעים אם אפשר לעשות משהו בנוגע לשינוי הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה.

לעומתם, בלט ח"כ אחד שאמר בקול ברור "למדינת ישראל לא אכפת מיהדות ארה"ב – מה שחשוב הוא הביטחון ובפרט הסוגיה האיראנית מול הממשל האמריקני".

כך, באופן הבוטה ביותר הטיח בהם אותו ח"כ שמדינת ישראל לא רואה בהם נכס ראוי להשקעה כי, לדבריו, התמיכה שלהם לא תלויה בדבר והם ימשיכו לתמוך במדינת ישראל – בכסף ובקולם – לא משנה מה תעשה הממשלה. קשה היה להפריז בתחושת העלבון שניבטה מפניהם.

מה שאותו ח"כ לא הבין זה את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין מי שפגש לבין אותו ביטחון עליו דיבר. בין אותם יהודיות ויהודים לבין תמיכת הממשל האמריקאי והסיוע הביטחוני, בפרט בתקופת כהונתו של הנשיא ביידן.

המפלגה הדמוקרטית של היום היא לא המפלגה הדמוקרטית של 2008 ממנה נבחר אובמה לנשיא. זו מפלגה שנשענת על תפיסות פרוגרסיביות וליברליות ועל קבוצה של מהגרות ומהגרים, של ילדי מהגרות ומהגרים ועל התמיכה של יהדות ארה"ב. אותה יהדות ארה"ב שסופגת פעם אחר פעם סטירות לחי ממשלת ישראל.

עוד באותו נושא:

התהליך שמתרחש במפלגה הדמוקרטית בארה"ב לא חריג. הוא שייך לחלק ממגמה עולמית של הקצנה – לימין ולשמאל, בעיקר בקרב צעירות וצעירים. הצעירים האמריקאים לא שונים וכך גם נציגיהם בבית המחוקקים. עם זאת, הפער בין הצעירים האמריקאים לאלה הישראלים הוא שורש האתגר – בעוד שהצעירים האמריקאים הופכים ליברליים ופרוגרסיביים יותר, הצעירים בישראל הופכים ימנים יותר, כך לפי סקר שנערך על ידי הקונגרס הישראלי לפני כשנה.

הפער הזה לא פוסח גם על הצעירים היהודיים בארה"ב. עשרות מאמרים וטורי דעה נכתבו בשנים האחרונות על הפער ההולך ונפער בין יהדות העולם ובראש יהדות ארה"ב לבין מדינת ישראל. החל מהאפליה נגד הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי, דרך הדרת נשים, ועד למתווה הכותל. הו מתווה הכותל, אותה הסכמה רחבה בין הזרמים הליברליים בישראל, נשות הכותל וממשלת ישראל שכללה באותה תקופה גם את המפלגות החרדיות.

איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. בלחץ התקשורת החרדית בוטל המתווה ומקום קבורתו לא נודע עד ימינו. בארץ ההתרחשות הזו עברה בשקט יחסי, אבל יהדות ארה"ב התייחסה לזה כאל סטירת לחי אחת יותר מדי. התגובות לא איחרו לבוא –ראשי הזרמים ביטלו מפגש עם ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו; יו"ר הסוכנות באותו הזמן, נתן שרנסקי, ביטל גם הוא ארוחה משותפת עם נתניהו. המסר היה ברור – ממשלת ישראל, חצית את הגבול.

מעבר לפעולות הפוליטיות, התחושות והרגשות היו קשים במיוחד – ראשי הקהילות, הרבות והרבנים לא ידעו איך לתווך לצעירים את טריקת הדלת הזו. המשמעות לאותן צעירות וצעירים הייתה שמדינת ישראל לא רוצה בהם, לא מכירה בהם ומפלה אותם לרעה כאשר הם מבקשים להגיע למקום המקודש ביותר לעם היהודי. המבוגרים שמאיישים את המשרות הבכירות באייפא"ק, ראשי הפדרציות היהודיות וההנהגה היהודית כולה בארה"ב רתחה מזעם, אבל דבר אחד לא נפגע – הסיוע הביטחוני. עד היום זה היה מחוץ לתחום.

לאיש לא היה ספק, הסיוע האמריקני לרכישת מיירטי כיפת ברזל יעבור בבית הנבחרים וכן כך קרה. גם ראשידה טאליב ידעה זאת אבל עדיין, לעיכוב בהצבעה ולעצם הסרת הסעיף מסדר היום הייתה השפעה תודעתית חשובה. בשלב הזה מנהיגי יהדות ארה"ב היו בצד השני – הצד שדוחף להענקת הסיוע, שנלחם בקולות של טאליב, אוקסיו קורטז ודומיהן. אבל לא לעולם חוסן.

חמש שנים עברו מאז שאושר מתווה הכותל בממשלה וארבע מאז בוטל. הצעירות והצעירים שהיו באותה תקופה בתיכון, נמצאים עכשיו בקולג', מגבשים את תפיסותיהם הפוליטיות. מי שהיה בקולג', נמצא כבר בתחילת הקריירה – מי בפוליטיקה ומי בעסקים, חלקם נמצאים במסלול שיוביל אותם לעמדות השפעה בפדרציות, באייפא"ק ובממשל האמריקאי. אלה אותם צעירים שנפגעו שוב ושוב על ידי ממשלת ישראל ומדינת ישראל.

הפגיעות האלה הן חלק ממה שמעצב את זהותם היהודית ואת תפיסתם את מדינת ישראל. ייתכן ואפשר להניח שאותם צעירים וצעירות יהיו פחות להוטים להגן על מדינת ישראל מאשר הוריהם וסביהם שזוכרים את מלחמת יום הכיפורים ואת האינתיפאדה השניה. ייתכן שהצעירים הללו כבר לא ירגישו שישראל היא מדינת כל העם היהודי.

הממשלה שקמה לפני כארבעה חודשים היא הזדמנות גדולה להחיל ולנסות לתקן את הפער ההולך ונפער בין מדינת ישראל לצעירים היהודיים בארה"ב. חשוב לזכור – חלק ניכר מהקושי של אותם צעירים נעוץ במדיניות הישראלים כלפי השטחים. ועדיין, אם אותם צעירים וצעירות ירגישו שמדינת ישראל היא הבית היהודי שלהם ושלהן, יהיה בסיס להתחיל ולשוחח על נושאים מורכבים יותר.

הממשלה הזו, על מרכיביה השונים ועל הגיוון שבה יכולה להתניע תהליך מדיני מסוג אחר – מול צעירי יהדות ארה"ב, להשיב את מתווה הכותל לשולחן ולהתחיל ליישמו. להעניק חופש בחירה מלא בנישואין כולל שיוויון לזרמים, לכלול רבות ורבנים לא אורתודוקסים ברפורמת הכשרות והיד עוד נטויה. בסיומם של חגי תשרי ולקראת המושב הקרוב, זו ההזדמנות של ממשלת ישראל לומר לאחינו בארה"ב – טעינו, סליחה.

עו"ד שרון בניאן היא מנהלת מכון על משמר הכנסת, מיסודה של התנועה המסורתית

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו