הרב אהרון אגל-טל
הרב אהרון אגל-טל צילום: באדיבות המצולם

פעם שאלתי את מורנו ורבנו הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל, מנין לקח את הכוח לוותר על עולמו הלמדני ובמקום לעמוד בראשות ישיבה גבוהה, בחר לעסוק בחנוכם של נערי ישראל. הרב הביט בי בעיניו הטובות ואמר: "אתה יכול לדמיין לך איך היה נראה הדור הזה, אם לא הייתי עושה זאת?". 

יש משהו מאוד הרואי ונוגע ללב במי שמוותר על חייו האישיים כדי להושיע את עם ישראל. אנשים עושים דברים מופלאים בלימוד תורה, בצבא ובשטחי חיים אחרים. תורמים את חייהם מבלי בקשת תמורה וללא ודאות שתרומתם תשא פרי. לפעמים צריכים עשרות שנים של עבודה כדי להתבונן לאחור ולומר משפט כזה – "אתה יכול לדמיין לעצמך איך היה עם ישראל נראה בלעדי?"

למעלה מעשרים שנים שראש יהודי בתל אביב מתקדם בסבלנות ובהתמדה למול המון האדם התל אביבי ומציעים להם לפגוש את עצמם. לטעום את היהדות ולראות - אולי זה מתאים? אולי מה שסיפרו להם בבתי הספר באמת היה שקר וליהדות יש רלונטיות קריטית לחייהם?

מאות בחורים ובחורות עברו שם וקיבלו את מנת החום היהודית שלקחו אתם הלאה. חלקם שינו את חייהם מן הקצה לקצה וחלקם לקחו חוויה יהודית שתשאר אתם לכל החיים, אבל כולם ללא יוצא מן הכלל, לא יסתכלו  עוד על היהדות בזלזול.
הרעיון לגור בלב תל אביב הוא מהפכני. לבוא אל מרכז התרבות הישראלי; אל מרכז הכובד שאחראי כפי הנראה לאיבה העמוקה כלפי היהדות ולהציע דוקא שם להיפגש הוא שינוי פרדיגמה. כלומר – לא ממתינים לכם בירושלים ליום שבו תחליטו להחליף את בגדי החולין בבגדי קדש, אלא בתוך החולין עצמם ניפגש. נהיה נוכחים בעולם שלכם ותראו ש"בוודאי גם שם נמצא השם יתברך".

עוד באותו נושא:

אבל יש כאן נקודה נוספת. כאשר אנשי תורה באים לתל אביב ונפגשים, מחולל בהם עצמם שינוי גדול ולטובה. הם הופכים לסוג של 'מתווכים', כי הם מבינים טוב מכולם את הלך הרוח החילוני ומצד שני את האמת הגדולה שבתורה וכשיש תווך טוב, קל יותר להיפגש ולמצוא מכנה משותף.

'ראש יהודי' פותחת קורס שליחים נוסף שבו היא מציעה לצעירים וצעירות להכיר את השפה החדשה שנכתבה מתוך המגע הזה עם השטח. זו שפה מתווכת, שיש בה עומקים וחכמת חיים ואולי לא פחות חשוב – היא השפה שגם בני הנוער הדתיים מדברים בה. אולי חלקנו לא שם לב ואולי גם לא חווה את זה, אבל הנוער הדתי לאומי בחלקו הלא מבוטל, מחובר בנפשו ל'תל אביביות'. לאו דוקא במובנים השליליים שלה, אלא בשאיפה לעוצמה ולרוחב שהעיר הזאת מייצגת. אנחנו זקוקים לכלים חדשים לגמרי כדי לעמוד בעוצמה אל מול הסחף התרבותי הזה ולכן הכשרה כזאת, היא כמעט כמו לימוד שפה זרה חדשה.

אדם שמעוניין להגיע לארץ חדשה, אבל נמנע מללמוד את שפתה, דן את עצמו בידוד ולפגיעה בבטחון העצמי שלו. בסופו של דבר אנחנו פוגשים את 'תושבי' הארץ הזו, שיש בה תפיסות עולם מגוונות ושונות מאוד מן העולם שבו אנחנו חיים, ואם לא נבין את השפה הזו, העוצמה שבתרבות הזאת עלולה לסחוף חלקים מאתנו עד לאבדן זהות.

למעלה מכך -   הציבור הדתי לאומי זקוק יותר מכל, לשליחות חדשה שתצית בו את האש. עקרונית כל אחד כמעט נפגש עם סביבה חילונית – ועם מעט הכשרה ותשומת לב, הוא יכול להיות מגדלור שמפיץ אור. להעניק לקורות החיים שלו שכבת איכות נוספת.

כמה נפלא יהיה לומר בעוד חמישים שנה לנכדינו: "אתה יכול לדמיין איך היה נראה הדור שלכם, אם לא היינו עוסקים בקירוב?".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו