חרדים לצה"ל?

"חרדים לצה"ל" נדמה בינתיים כמו לקחת טבעוניים אדוקים, כדי לנהל פס ייצור בבית מטבחיים ענק. מה שנראה לחלק כמקום לגיטימי, נתפס בנפש הטבעונים כבית מטבחים לנשמתם.

אפשר לדמיין שהחוק יענה את הכל. שהחלטה דמוקרטית תעמיד את המציאות בשלשות; אבל אנשי קפלן הוכיחו, שכאשר נוגעים בציפור הנפש מסתכנים במרי.

אז מה בתכלס? חלק יעשו חודשי מילואים מתישים ונשים תדאגנה לבעליהן ואמהות לא יירדמו בלילה ובבתי העלמין הצבאיים ניפגש עם אותם פרצופים, כשלצידנו תחיה קבוצה כל כך גדולה, שכל זה לא שייך אליה?

נדרש כאן מענה לשלוש מערכות במקביל - החברה החרדית, החילונית והצבא.

מהו יחסה של החברה החילונית לציבור החרדי? כמה באמת היא מכירה אותו? מה היא יודעת על מאות אלפי האנשים האלו, מלבד כותרות על שערוריות קצה שמתרחשות שם? כמה היא מבינה את המוטיבציה הלמדנית ועבודת המידות המיוחדת שלהם, העולה במחירים של נוחות ורווחה?

ומאידך החברה החרדית - עד כמה היא מכירה בעוצמות המעש ומסירות הנפש של אחים שאינם דתיים שבנו את הארץ וביצרו אותה? עד כמה היא מבינה את מנועי הדחף של מי שיודעים לנהל את המדינה הזו, באופן שכולנו נהנים מהם?

יש לי חבר צעיר שבעברו נמנה על אחת החסידויות הגדולות, התגייס לצבא וכיום הוא יועץ תקשורת לאחד השרים. הוא שב פעם, אחרי סיור בגבעת התחמושת ובהתרגשות מהולה בתדהמה סיפר על כך שלא ידע מאומה על הקרבות ההירואיים שהתחוללו שם. אין מה לדבר על כך שלא שמע על "הבלדה לחובש"; האפוס הנשגב עליו גדלנו.

ובכן - לא יכול להיות שיהודי יחיה בארץ הקודש ולא יכיר בכך שאם הוא ואבותיו לא נשחטו, זה הודות לכמה בחורים טובים שהסכימו להקריב את חייהם במקומו.

זה לא יכול להיות!

וכעת לצבא - המחשבה שעל הדרך יכניסו את כולם לחינוך מחדש תחת קציני חינוך שעברו השתלמות צהלית או מפקדים בני 20 שקומתם הרוחנית והערכית עדיין לא מבוררת דיה ובוודאי לא מתכתבת עם צביונה של החברה החרדית, היא משונה למדי. שבחורים שבאו מישיבות בעלות מסורת עתיקה של חכמה ותורה, יסכימו שאלו יחנכו אותם?

אני מכיר את העולמות האלה מקרוב ונלאיתי מלראות את קוצר הדעת המסוכן הזה. וכאן צריכים לשים על השולחן מילה אחת שהיא גם המפתח לתיקון - "כבוד".

אנחנו נחנקים מהמריבות האינסופיות שאין להן קץ. חשבנו שהחוק והמשפט יעשו פה סדר ובאבחת החלטת כנסת או בית משפט, הבעיות יפתרו. ובכן - לא ניתן לכפות. לא לצד זה ולא לצד השני. זה מרגיז וזה לא צודק אבל עם תחושות לא הולכים לשנות את העולם.

נדרשת מנהיגות מתווכת. שתדע לתת את הכבוד הראוי, מתוך כנות לכל ציבור כפי מעלותיו. רק מתוך כך אפשר להתחיל לעסוק בעניין.

ברור לכל בר דעת שלא כל הטוען להיותו "בן ישיבה" ראוי לתואר. ישנו אחוז לא מבוטל של בני נוער, שעבורם לשבת בבית המדרש הוא עינוי שאין להם מנוס ממנו.

מנהיגות כנה שתדע לתכלל את שלוש המחלקות הללו, תוכל לייצר פתרון שיאפשר לרבים מאוד להגיע לעמדות הקדמיות בצבא, מבלי לוותר על עולם הערכים שלהם.

הצבא מטרתו להגן על עם ישראל ומדינתו - לא לעסוק בפילוסופיה ובחינוך מחדש.

פורסם בעתון 'שביעי'