הגשם בפועל עוד לא התחיל לרדת אבל אנחנו כבר התחלנו לומר היום בתפילה "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". הסיבה עבורה נתינת הגשם תופסת מקום כל כך חשוב ביהדות איננה רק עקב היסוד האקולוגי, אלא בעיקר עקב המשמעות הרוחנית.
גשם מזכיר לנו שהחיים לא מתחילים מלמטה, מהעולם שלנו; אלא מלמעלה, ממשהו שגדול מאיתנו. שיהודים נושאים את העיניים כלפי השמיים בציפייה לגשם הם מתכוונים לומר שיש משהו בשמים – שם, שם, שם – שמעניק לנו חיים וברכה.
בעולם כמו שלנו ישנה אשליה שבני אדם אינם זקוקים למים מהשמים; כפי שנדמה (בטעות) שהתפלת מים מייתרת את הצורך בגשם, כך נדמה שהיכולות האנושיות מייתרות את הצורך באלוקים.
אבל אז מגיעה קורונה; ובעיות אקולוגיות; וזעזועים חברתיים; ותחושות תסכול, ומשחקים אלימים – קוראים לזה במליצה "עצירת גשמים" – הגשמיות עוצרת את ההתפתחות האנושית.
ולכן מגיע הרגע שבו אנו שוב נושאים עיניים לשמים ומתפללים לטל ומטר לברכה; לרעננות ולמטרה ברורה שיחדשו אותנו.
חורף טוב.