הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ללא

פרשות בראשית ונח עסקו בעולם פרה־היסטורי: בריאת העולם, גן עדן, בני אדם עם תוחלת חיים ארוכה מאוד, מבול, סיפורים מעורפלים על דור הפלגה. התיאורים של ראשית האנושות נתנו לנו השראה מסוימת, אבל לא נגעו בחיים כפי שאנחנו מכירים אותם. מפרשת לך לך והלאה התורה עוסקת באדם, באישיותו, במידותיו ובהתמודדויות שלו.

בפרשת לך לך אנחנו נפגשים עם אברהם אבינו. המפגש מתרחש רק אחרי כל המאורעות שפקדו את העולם בשתי הפרשות הקודמות. חכמים חישבו על פי הפסוקים כמה זמן עבר מבריאת העולם עד לידתו של אברהם, והעלו כי הוא נולד בשנת 1948 לבריאה. בריאת העולם המתוארת בתורה היא הנקודה שבה האדם היה מסוגל לקלוט את הרעיון האלוקי. רק קרוב לאלפיים שנה לאחר שהאנושות הגיעה למדרגה זו, המדרגה המוסרית המינימלית, היה יכול אברהם להופיע בהיסטוריה.

לפי מדרש חז"ל שנות העולם מתחלקות לאלפיים שנות תוהו, אלפיים שנות תורה ואלפיים שנות משיח. לפי חלוקה זו, אלפיים השנים הראשונות היו שנות תוהו, עולם ללא סדר, מציאות שפועלים בה כוחות פראיים. לאורך פרשת נח התמתנו הכוחות הללו – המבול ריכך את העולם, מרכז העוצמה שנבנה סביב מגדל בבל התפזר לעמים שונים, גם הקיצור בתוחלת החיים מעיד על מעבר מכוחות חסרי שליטה למציאות מתונה ורגועה יותר. בנקודה זו אברהם פותח עידן חדש בעולם, שאותו מכנים חז"ל אלפיים שנות תורה.

הופעת אברהם היא נקודת התפנית בתולדות האנושות. בתחילת דרכו הוא נקרא אברם, כלומר אביה המרומם של האנושות. חז"ל מבטאים זאת בדרשתם על הפסוק "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם" – השמיים והארץ נוצרו בשביל אברהם. מדרש אחר מכנה את אברהם אבינו "איתן האזרחי", ואומר שהופעתו מסמלת את תחילת זריחת השמש בעולם. משמעותם של מדרשים אלו היא שכעת, עם הופעתו של אברהם, מתחיל עידן חדש, מואר ומתוקן.

שלב המעבר לעידן החדש הוא שלב שמתרחש גם אצל כל אדם, בהתפתחותו האישית. קווי דמותו של אברהם אבינו מאפיינים גם את האדם הפרטי שהגיע זמנו להתקדם, להתבגר ולעצב את חייו.

נמרצות ועצמאות

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. אלו המילים הראשונות שנאמרות מאלוקים לאברהם. הן מסמנות את אופייה של התקופה החדשה: מעבר מפסיביות להליכה. אחרי נח שהתכנס מפני האנושות שמלאה חמס, אברהם נוהג באופן שונה – הוא כל הזמן בתנועה. הולך, רץ, ממהר, מזדרז לקיים את מצוות ה'. כאן באה האקטיביות לעולם.

ההליכה של אברהם נמשכת לאורך כל הפרשה: בתחילת הפרשה הוא עולה לארץ; עקב הרעב הוא יורד למצרים, ומתמודד שם מול פרעה; אחר כך נפרד מלוט בן אחיו, ונלחם נגד ארבעת המלכים להצלת לוט; כורת את ברית בין הבתרים עם ה'; נולד לו בנו ישמעאל; בסוף הפרשה הוא כורת עם ה' את ברית המילה. המון פעילות, המון נמרצות.

מאפיין נוסף של העידן החדש הוא העצמאות. אברהם מקבל ציווי להתנתק מבית אביו ומכל מה שהיה מוכר לו, ולפנות לדרך עצמאית משלו במקום חדש ועם דפוסי התנהגות אחרים. חז"ל דורשים כי אברהם מכונה "עברי", מפני שכל העולם עמד מעבר אחד – והוא מהעבר האחר. משמעות המדרש היא שאברהם אינו רואה את עצמו מחויב לכלום, הוא אינו תלוי בשום דבר ואינו מכור לשום דבר. אברהם אבינו מתנער מכל מה שהיה ידוע עד כה ומתחיל לנסוע במסע שלו, הלוך ונסוע.

במהלך הפרשה יתמודד אברהם אבינו עם מלכים, בתחילה מול פרעה ולאחר מכן מול ארבעת המלכים. עובדה זו מעידה על מימד נוסף בדמותו של אברהם, מימד של מלך. אם אברהם נאבק עם מלכים, הרי שהוא עצמו מלך. אברהם מחדש בעולם את המלכות, אך לא במובן של עריצות ורודנות אלא של עצמאות ויכולת שליטה. התרבות האנושית שאברהם חי בה הייתה כנועה למציאות, ואברהם חידש שאפשר לשלוט במציאות, לנוע ולהתקדם בה.

מנח ללך לך

עשרה ניסיונות יתנסה אברהם אבינו במהלך דרכו. ניסיון אין פירושו רק אתגר, אלא גם עשייה שאין ודאות מתי היא תסתיים ואם בכלל תצליח. המספר עשר מבטא מכלול. אברהם אבינו נדרש לעבור את כל סוגי הניסיונות, האתגרים והקשיים שיש בעולם.

זהו המהלך שחווה כל אדם בעת שהוא נדרש לעבור משלב "נח" לשלב "לך לך", מתקופתו הבוסרית לחייו המעוצבים. תחילה הוא בנה את עצמו והתכנס פנימה, אך עתה הגיע הזמן לנוע החוצה. אחרי שבנה את אישיותו בינו לבין עצמו, מעתה הוא יצטרך לפעול, להיות עצמאי, לעמוד בניסיונות. אם כן, מילות המפתח שמלוות אותנו מעתה והלאה הן לך לך. בניגוד לנח שמשמעו מנוחה, כעת בא שלב של הליכה ועשייה. עולם התוהו הכין את התשתיות כדי שהאנושות תוכל לעבור לשלב הבא, השלב של אברהם העברי.

אברהם החל את דרכו באור כשדים, שם מלך נמרוד, שעליו נאמר כי הוא היה גבר ציד לפני ה'. פעולת הציד האלימה מאפיינת את התרבות האנושית שממנה מתנתק אברהם. זו דרך לשרוד בעולם מלא אוּר – אש, ביטוי המייצג עוצמות ומלחמות. חז"ל מתארים כי נמרוד לא רק צד בעלי חיים, אלא גם השליך לכבשן האש את כל מי שקרא עליו תיגר, ואף את אברהם אבינו הוא השליך אך הקב"ה הצילו. זו נקודת הפתיחה שממנה יוצא אברהם: הוא מפנה עורף לעולם של ציד, מלחמות ומאבקי כוחות אלימים.

התחנה הבאה של אברהם הייתה חרן. על פי חז"ל השם חרן בא מלשון חרון: "עד אברם חרון אף של מקום", עד אברהם הכעס שלט בעולם. אביו של אברהם נקרא תרח, ודורשים חז"ל שהיה תר אחרי הרוח, כלומר חי בתהייה בעולם חסר משמעות. גם את המציאות הזאת עוזב אברהם. מתוך עולם של ציד, כעס ותהייה צומחת דמות שתוביל את העולם לעידן של צדק, מוסר ואמונה.

הביטויים "ארצך, מולדתך ובית אביך" מבטאים את בית הגידול של האדם, והציווי לאברהם הוא לצאת משם. בית, ארץ ומולדת הן מילים קסומות, שמשדרות לאדם תחושת שייכות, אבל אברהם אבינו אינו נשאר באזור הנוחות. לא להיות שקוע בהרגלים, לא לחיות עוד מכוח האינרציה אלא להתחיל ללכת.

"לך לך מארצך" זו הקריאה ששומע כל יהודי מאז אברהם אבינו. שלב ה"לך לך" בחיים, שלב ההליכה והעשייה, מחייב יכולת לנוע לעבר הלא נודע. אין הכוונה למשימות התאבדות חסרות היגיון, אלא לנכונות לדרך ארוכה וקשה, עד ההגעה אל הטוב והנחלה. מי שרוצה להיות מצאצאיו של אברהם אבינו אינו נשאר באזור הנוחות. הוא אינו מהטיפוסים הנינוחים שרוצים את הטוב מיד, אלא נכון להליכה, לניסיונות ולאתגרים.

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו