זו הייתה יכולה להיות שעתם הגדולה ביותר של הפוליטיקאים מימין, אוהבי הארץ, חובבי ציון וירושלים.
זו הייתה יכולה להיות שעתה של ההתיישבות ביהודה ושומרון, תקופה נפלאה של פיתוח הבנייה, חיזוק ההתיישבות הצעירה ואולי אפילו ימים של החלת ריבונות על מעלה אדומים ובקעת הירדן. ח'אן אל אחמר היה מפונה סוף סוף על אתר, והפלישה הפלסטינית והשתלטות הערבים על שטחי יהודה ושומרון הייתה נבלמת.
זו הייתה יכולה להיות עת גדולה לתיקון חוליי מערכת המשפט – חקיקת פסקת ההתגברות, פיצול תפקידי היועמ"ש, מינוי סדרה של שופטים שמרנים לבית המשפט העליון, ריסון זכות העמידה ועצירת המהפכה השיפוטית. זו יכלה להיות העת להשבת הריבונות הנשחקת בערים המעורבות, בנגב ובגליל.
זו יכלה להיות ממשלת הימין הטובה ביותר בתולדות ישראל. עם לפחות 65 מנדטים בלי ליברמן, ממשלה בראשות נתניהו על 30 החברים בליכוד, בנט כשר ביטחון, סער במשפטים, איילת בביטחון הפנים, בצלאל בחינוך ובן גביר בועדת החוקה, יכלה להיות כמעט ממשלת החלומות. ראשי סיעות הימין, סער, בנט ובצלאל היו יכולים בקלות להחזיק את נתניהו קצר על מנת שיוביל מדיניות ימין אמיתית, כאן עכשיו ומיד, ללא עיכובים, ועדות או שאר מריחות.
זו הייתה יכולה להיות שעתה היפה של המדינה היהודית: הכרה בחשיבות מוסד המשפחה, החינוך, חיזוק לומדי התורה, הרבנות ושירותי הדת, תיקון אמיתי של מערכת הכשרות ותמיכה וחיזוק בשמירת השבת במרחב הציבורי, עידוד עלייה יהודית ותיקון סעיף הנכד בחוק השבות, פעילות ממלכתית למען השמיטה וחיזוק החקלאות היהודית ושמירה על חלקי מולדת בגליל ובנגב.
את כל זאת הפסדנו. אילו לא הייתה באה השנאה ומרקדת ביננו, אילו לא הייתה באה השנאה שמקלקלת את השורה. אילו לא הייתה מובילה את בני האדם הקנאה, תאוות הנקם והאיבה שמבלבלת את מוחם של בני אדם ומוציאה אותם מן העולם ומן היישוב, מביאה אותם לקבל החלטות הזויות בניגוד להבטחותיהם הקודמות. אילו לא הייתה תאוות הכסא, השררה, הכבוד והתואר. אילו היה רק היה מתעלה גדעון סער מעל שנאת נתניהו ויצר הנקמה, אילו רק היה מוותר בנט על תאות הכבוד ותואר ראש הממשלה, אילו רק היו חושבים על עם ישראל ולא רק על עצמם.
אך תחת זאת, אוי מה היה לנו. מחנה הימין קרוע ומנופץ. נבחרי הימין שיקרו, הונו, רימו את בוחריהם. התנועה האיסלמית שולטת ברמה במהלכי ממשלת מדינת היהודים, סוחטת את קופת המדינה בדרך לגל פרעות קשה מקודמו. אנשי הימין שכינו עצמם ימין אידאולוגי – בנט, שקד, סער, אלקין, אורבך כהנא וסילמן מוצאים עצמם חבוקים בזרועות השמאל הקיצוני, מרימים ידם נגד הצעות חוק שבסתם יום ככל הימים היו תומכים בהם בנפש חפצה.
איך הגענו למצב הזה? תחת חיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון קיבלנו את חיזוק הפלישה הבדואית בשטחי הנגב. תחת הכרה בהתיישבות הצעירה אנו מקבלים בהובלת בנט ושקד את חוק החשמל שיקבע עשרות אלפי בתים בלתי חוקיים לנצח. כל עקרונות המדינה היהודית תחת מתקפה וסכנת שחיקה קשה – השבת, הכשרות, הגיור והמשפחה, למה??
כבר ארבעה חודשים כל נשמתי זועקת. אני מתהלך ככלי חסר רוח, ומבקש לדעת עד מתי. עד מתי תרקד השנאה, התאוה והכבוד ותנהיג את בני האדם תחת ההיגיון והאידאולוגיה. עד מתי נחמיץ את השעה ונמיר רע תחת טוב, חורבן תחת בניין. אני מתפלל לדעת מהו הרע, מתי הם יתעוררו, מתי יתפכחו מאותה אשליית ורטיגו קשה ומסוכנת, מתי ישובו ההיגיון והנורמליות למסלולם. זה כל כך כואב, וזה כואב שבעתיים משום שכל זה ניתן לתיקון בהחלטה של רגע. בחלקיק שניה של התפכחות. בהצבעה אחת בכנסת, ללא הליכה לשום בחירות.
רק לו יהי.