האם התקציב העומד להצבעה חברתי או לא? תלוי את מי שואלים. נראה שכל תשובה שנקבל תהיה תלויה בפוזיציה הפוליטית של המשיב. עם הפרופסור ירון זליכה, החשב הכללי במשרד האוצר לשעבר, ניסינו להשיב על השאלה, מה חברתי ומה לא חברתי בתקציב.
תשובתו של הפרופ' זליכה לשאלה נחרצת ותקיפה: "זה תקציב ממש ממש לא חברתי. הדבר האחרון שאפשר לומר עליו הוא שהוא חברתי", והוא מפרט מדוע הוא מגדיר כך את התקציב העומד להצבעה:
"יש כאן כמה בעיות מאוד מהותיות. ראשית, הוא לא מתמודד עם בעיית הדיור, למרות הצעדים שהוכרזו בימים האחרונים, זה לא מה שיעצור את מחירי הדיור. בנוסף, יש כאן שורה ארוכה של מיסים חדשים שיוטלו על כתפי הציבור הרחב ובעיקר על הציבור החלש, כך שיש כאן העלאה של נטל המס. הדבר השלישי הוא שיש לנו התפרצות אינפלציונית ששוחקת את השכר ומייקרת לנו את המחירים ושהממשלה מרוויחה ממנו. האינפלציה היא מס בפני עצמו ותפקיד הממשלה הוא לרסן אותו".
"הדבר האחרון הוא - מדוע מעלים את גיל הפרישה? כי הצמיחה במשק כבר שנים לא מספקת וכתוצאה מכך התשואות בקרנות הפנסיה לא מספיקות וההתייקרות במחירי הדיור מחייבת עבודה של יותר שנים כדי לממן את הזיקנה שלנו, אבל הפתרון הוא לא רק להעלות את גיל הפרישה, אלא להתמודד עם הסיבות המהותיות כי אחרת יעלו את גיל הפרישה מחר גם לגברים לגיל שבעים ושוב את גיל הפרישה לנשים וכן הלאה ללא סוף".
"גם כך אנחנו עובדים קשה יותר ממדינות המערב, אנחנו מרוויחים הרבה פחות ומשלמים את השירותים הכי יקרים", אומר פרופ' זליכה ומוסיף: "אם הם כל כך חרדים לכיסנו, מדוע הם מוסיפים הטבות מס למשקיעים בהייטק? באותו תקציב ממש שבו הם מטילים גזירות על הציבור, הם גם הם לוקחים את הכסף ומעבירים אותו לעוד הטבות למשקיעי הייטק כאילו אנחנו לא בבועה של כל הזמנים, כאילו בכל העולם המערבי לא חותכים את כל ההטבות לחברות הגדולות ולטייקונים. אנחנו עובדים הפוך ממה שקורה בעולם".
נתון נוסף אליו מפנה פרופ' זליכה את תשומת הלב הוא הכרזותיו עד לא מכבר של ראש הממשלה בנט על תכניותיו הכלכליות: "לפני מספר חודשים היה קמפיין בחירות ובנט הבטיח לנו שהוא הולך ליישם את מה שהוא הגדיר בשטות מוחלטת כתכנית סינגפור ובו הפחתות מיסים דרמטיות? איזה הפחתות מיסים דרמטיות? לא רק שהוא לא הפחית, הוא העלה מיסים. הפוך. חוסר אמינות כזה לא יקדם אותנו לשום דבר. אי אפשר לנהל מדיניות כלכלית כשקברניטי המדיניות לחוקים בחוסר אמינות בדקה הראשונה שלהם בתפקיד".
ואולי הקושי ליישם את תכנית סינגפור נובע ממגבלות שהאוצר נמצא בהן? זליכה דוחה את האפשרות הזו: "איזה כבלים? ההבטחות נאמרו לפני שלושה או ארבעה חודשים. זה היה כאשר תחזית הגירעון הייתה גדולה יותר מכפי שאנחנו יודעים היום. אם יש אינפורמציה חדשה היא שהגרעון מצומצם יותר ממה שחשבו כאשר ההבטחות הללו נאמרו, אז או שהן נאמרו מהפה לחוץ כדי להשלות את הציבור, או שמר בנט שיקר את הציבור בכוונה תחילה. הרי לא השתנה כלום, אלא רק לטובה".
"בנט צריך לעמוד בהבטחות שלו, אבל הוא לא עומד בהבטחות שלו כי כדי להוריד מיסים הוא צריך למצוא מקור, והמקור היחיד הוא ביטול הטבות המס לחברות הגדולות למשקיעים ולטייקונים שהוא חפץ ביקרם. לא מעניין אותו שהעולם הולך הפוך, לא מעניין אותו שמחקרים רבים מספור מראים שהטבות המס הללו לא מצדיקות את עצמן. זו ממשלה שהיא חזקה על חלשים וחלשה על חזקים".
האם קביעתו של שר האוצר, אביגדור ליברמן, שהתקציב חברתי ביותר אינה אלא הונאה? פרופ' זליכה מתקשה להבין מניין מגיעה הגדרה שכזו לתקציב שכזה: "איך חברתי? הוא מטיל אגרת גודש למי שעומד להיכנס לגוש דן, הוא מעלה מיסים, הוא גורם לכך שהשכר הריאלי שלנו נשחק כי הוא לא מתמודד עם האינפלציה. אז הוא יגיד שהאינפלציה נובעת בחלקה הגדול מגורמי חוץ ועליית המחירים בעולם, אבל זה התפקיד שלו לטפל באינפלציה בין אם מקורה פנימי או חיצוני. מה שהוא עושה זה שלא זו בלבד שהוא לא מטפל אלא שהוא גם מוסיף מיסים שגם מייקרים את המחירים שלנו עוד יותר. כך לא נראית מדיניות כלכלית. כך נראה אוסף טלאים שמובל על ידי פקידי אגף תקציבים שהם חסידי מדיניות קפיטליסטית קיצונית שכבר לא עובדת ובכל העולם התעוררו ממנה כבר מזמן".
פרופ' זליכה קובע כי האשם מוטל על כתפיו של הציבור שהאמין להבטחות הפוליטיקאים ולא ניתן לטעון שהוא לא מבין בענייני כלכלה שהרי כל אחד מאיתנו הולך לסופר לרכוש מזון או מנסה לקנות דירה לילדיו ומגלה עד כמה הדבר בלתי אפשרי.
זליכה אינו מקבל את ההערכה לפיה הגורם למאפייניו הבעייתיים של התקציב היא היות הממשלה בעלת אג'נדות רבות ולעיתים מנוגדות, מה שמחייב תוספת תקציבית שתרצה את כולם. לטעמו הסיבה אחרת, "זה נובע משתי סיבות: היעדר ידע מקרו-כלכלי מסודר שלא מאפשר להם לגבש מדיניות כלכלית קוהרנטית. אזכיר שבממשלת 2003, כשנתניהו היה שר האוצר, הדבר הראשון היה להזמין אותי להכין תכנית כלכלית חדשה. הוא נזקק לגורם חוץ מהאקדמיה כי אין את הידע הזה במשרד האוצר. אנשי האוצר הם אנשים מעולים אבל עם תואר ראשון בכלכלה, ועם תואר ראשון בכלכלה אתה לא יכול לנהל מדיניות כלכלית".
"הדבר השני הוא חוסר אומץ. כדי לעשות שינויים צריך אומץ. נתניהו היה מאוד אמיץ ב-2003 ועל התכנית הכלכלית שגיבשנו אז חיינו עד היום. כעת אנחנו צריכים תכנית חדשה, אלא אם כן רוצים להמשיך לעבוד הכי הרבה במערב, לדחות את גיל הפרישה, לשלם שירותים ומוצרים הכי יקרים ולספוג עליות מיסים בתירוצים שונים, זיהום סביבה, צפיפות בכבישים ועוד, כאילו אנחנו האחראים לצפיפות הזו".