הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ללא

שני הגיבורים של הפרשה הם עשיו ויעקב. עשיו נקרא כך כי הוא נולד "עשוי", שעיר ומגודל; זחוח ומלא בתחושת שלמות.

ולכן המקצוע שלו הוא "צייד" – כל חייו מנסה להעביר דברים לצד שלו. עליו נאמר "כי ציד בפיו"; ישנן דרכים שונות להעביר דברים לצד שלך: ניתן לעשות זאת באמצעות אלימות וניתן לעשות זאת באמצעות מילים יפות.

לדבר על 'זכויות' להפקרות מינית ולכפות עצמך על אחרים; לדבר על אחדות ולהפקיר את עולם הערכים שלך. במאה ה21 תוכניות ריאליטי או מצלמה נסתרת הן גם סוג של צייד.

לעומתו יש את יעקב, מלשון "עקב"; האבר הנמוך בגוף האדם שאחראי על הליכה והתקדמות. יעקב הוא "איש תם יושב אהלים", בעל תמימות שאינו מקובע בחומריות והישגיות, אלא בעל ענווה.

דמויות כמו עשיו מעוניינות בציד של הכאן והעכשיו; ולכן הן גם מוכנות למכור את הבכורה תמורת נזיד עדשים אדום; פיתוי שמושך את העין והחושים באופן מיידי. לפעמים זה אוכל; לפעמים זה יצר המין; לעיתים זה לייק מהתקשורת; ולפעמים זו שררה שלטונית למשך זמן קצר.

הבנים והבנות של יעקב אבינו לא מתרגשים מההישגים המיידיים של עשיו. אנחנו הולכים בדרך ארוכה שהיא קצרה, הדרך ארוכה ומפותלת ולעיתים גם קולו של יעקב נאלץ להשתמש בידיים של עשיו – אבל בסוף הברכה תמיד הולכת לישראל.

תמיד.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו