התחיל כזיקוקים

שכונת מעלה הזיתים נראתה אתמול (מוצ"ש) זירת מלחמה לכל דבר. חנה יגל, תושבת השכונה, סיפרה על הלילה הקשה שעבר על התושבים.

אירועי הלילה שגלשו ליידויי בקבוקי תבערה, אבנים ועוד לעבר בתי היהודים החלו עם ירי זיקוקים שהתברר ככזה שאינו מכוון לשמים אלא לכיוון הבתים. "בסביבות שמונה ועשרים התחילו זיקוקים. אנחנו רגילים לקולות נפץ וחשבנו שזו חתונה, אבל בתוך דקה התמונה התבהרה והבנו שהזיקוקים מכוונים לבתי השכונה ולשער השכונה והיו גם בקבוקי תבערה".

איך מזהים שאכן מדובר בירי המכוון לעבר הבתים? יגל מספרת: "קראנו לילדים לראות זיקוקים יפים, אבל אז התחלנו לראות שהזיקוקים לא מכוונים לשמים אלא לבתים. רואים עץ דקל גדול בכניסה לשכונה מתחיל לבעור, יש עוד שני מוקדים של שריפות, עשן מתחיל להיתמר לשמים וקולות הולכים ומתקרבים ואז מבינים שהבית מותקפים ולא מדובר בירי של שמחה".

"במקביל שמענו רכב של תושבי כפר התימנים מותקף בכיכר הסמוכה לשכונה, ואז הבנו שאנחנו שוב בהתקפה, מה שלא קרה מאז 'שומר החומות' כשחווינו כמה שבועות מאוד קשים".

מוסיפה יגל ומספרת על שיחת הטלפון שלה למשטרה, שיחה שככל הנראה הייתה הראשונה כפי שניתן היה להבין מדברי המוקדן שלא ידע במה מדובר. "התקשרתי מיד כשהבנו שלא מדובר בזיקוקים רגילים. השיחה הייתה שיחה רגילה של איפה אתם ממוקמים, מריחת זמן. כשהבנתי שמתחילה שריפה ממש ליד הבתים שאלתי את השוטר האם אני צריכה להזמין מכבי אש או שהוא יעשה את זה, הוא אמר שהוא יעשה זאת. במקביל תושבים נוספים התקשרו גם למכבי האש וגם למשטרה וחיכינו שהמשטרה תבוא לאירוע כמו אזרחים".

"ציפינו שבתוך 2-3 דקות יגיעו. בפועל לקח למשטרה 15-20 דקות. עץ הדקל בער, תחנת כיבוי אש במרחק כמה דקות נסיעה, אבל לקח להם כחצי שעה להגיע. שכנים לקחו זרנוק מים, מה שהיה נראה בהתחלה כחסר סיכוי, אבל הם הצליחו להשתלט על השריפה".

ממשיכה יגל ומתארת: "בזמן הזה ירי בלתי פוסק של זיקוקים ובקבוקי תבערה, אז תושבים החליטו לרדת ולהגן על עצמם, ובסוף זה מה שמביא את המשטרה, כי כשאנחנו מותקפים במקרה הטוב מגיעים אחרי רבע שעה ובשומר החומות זה לקח גם ארבעים דקות, אבל כשהתחלנו להגן על עצמנו המשטרה מגיעה יותר מהר. תושבים אמיצים מאוד יצאו לכביש להניס את הפורעים. גם כשכוחות המשטרה הגיעו הם לא עשו הרבה, לפחות לא בהתחלה. השכונה הייתה נצורה מעל שעה וחצי. אורחים לא יכלו לצאת, חניכי בני עקיבא שהיו בסניף הרובע לא יכלו לחזור הביתה עד שעה מאוחרת כי המשטרה הגיעה והחליטה לחסום את הציר גם מערבים וגם מיהודים במקום לאבטח את התנועה בציר".

"היינו צריכים לערב את מפקד המחוז. בזכות הקרים של אריה קינג, סגן ראש העירייה, זה היה הדבר היחיד שגרם למשטרה לפתוח את הציר ולאפשר לנו נסיעה פנימה והחוצה מהשכונה", אומרת יגל ומציינת כי המשטרה ביצעה "ירי של כמה רימוני הלם ובהמשך גז מדמיע אבל לא נעשה שום דבר להבריח התגודדות של ערבים. עצרו את התנועה ולא איפשרו נסיעה לכיוון השכונה או לכיוון הכפר שבהמשך הכביש".

לדבריה התחושה הייתה שמדובר במתקפה מאורגנת ומתואמת היטב על בתי השכונה. "לפעמים קורה שנער או ילד זורק אבן או יורה זיקוק ובורח. זה לא היה המצב אתמול. כאן היו רעולי פנים בהתקפה מאורגנת וארוכה מאוד. זה היה נראה משהו מאורגן מראש כשלא ברורה הסיבה. לא היה תירוץ כלשהו ששמענו עליו בחדשות".

האם אירוע שכזה גורם לחששות גם ללילות שאחריו? "אני מאמינה שכל מי שגר במעלה הזיתים ובהתיישבות היהודית במזרח ירושלים גר כאן גם מתוך תחושה של שליחות מעבר לאהבה לירושלים. מי שחושש ולא יכול להתמודד עם אירועים כאלה מטבע הדברים לא נמצא פה. תמיד יש חשש ועירנות אבל מקווים שזה היה מקרה חד פעמים. אנחנו לא רוצים ולא מוכנים לחזור לרצף אירועים כמו ב'שומר החומות'. אנחנו בסך הכול תושבים בירושלים שרכשו או שכרו את הבתים במיטב כספם. מדובר בשכונה מבוססת עם דירות יפות ואנחנו מקווים שהמשטרה תדאג למנוע את האירועים מראש ולא תשאיר אותנו מופקרים לגורלנו, אם מישהו יחשוב לחזור על מתקפה כזו".