הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ערוץ 7

בעוד ישנם שמחפשים את המתייוונים של דורנו יתכן וכדאי לנו לחפש את ההתייוונות שבדורנו ואולי נגלה אותה בכל אחד ואחד מאיתנו. על כך שוחחנו עם הרב חגי לונדין, ר"מ בישיבת שדרות וראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו.

"במאבק בין עם ישראל ליוון, אנחנו משליכים את ההתייוונות לא רק על מה שהיה בהיסטוריה אלא גם על מה שקורה בתרבות הנוכחית, בעומק העניין זה ה שקורה בלב של כל אחד ואחת מאיתנו", אומר הרב לונדין ומפרט:

"ההתייוונות היא התפיסה המטריאליסטית שרואה את כל מה שקורה בעולם רק בהיבט החומרי. אחת ההשלכות לתפיסה הזו היא ראיית העולם כמלחמה בין כוחות סותרים. הראיה היא שהעולם מוגבל. היוונים ראו את העולם כבנוי מאטומים, שאינם ניתנים לחלוקה, כלומר שלעולם החומר יש גבול תחתון. אנחנו בעולם כמותי שבו עלינו להילחם על המשאבים שבו. זה תוצר של התפיסה היוונית אלילית שיש הרבה אלילים סותרים זה את זה ונאבקים כל הזמן על השליטה במשאבים של העולם זה. מתוך כך התפיסה מאוד ברורה, אם העולם מוגבל ואני במאבק עם השני הרי שהתפיסה היא התחרותית, תפיסת האולימפיאדה שהיא מוסד יווני שנמשך עד היום והרעיון הוא שכדי להיות מאושר אני צריך להתחרות עם השני, כי אחרת לא יישאר לי".

הרב לונדין לוקח את מודל האולימפיאדה והתחרותיות שבה למגוון סוגיות בחיינו והדברים מתחילים מגן הילדים: "יש כיסא אחד וזה או אני או אתה. אין מקום לשנינו. משחק הכיסאות המוסיקאליים אומר שאין מקום לשניים. מלמדים ילדים שזה או אני או אתה ואין מקום לשניכם".

"התפיסה היהודית היא תפיסה אחדותית. התפיסה היהוודית אומרת שהעולם הזה לא מוגבל. הוא אלוקי רוחני ואיכותי ולא רק כמותי. מכיוון שכך אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה. אין תחרות בין בני אדם. לכל אדם מקומו בעולם. אמנם אנחנו מתחרים על תפקיד שאנחנו מעוניינים בו וכל אחד עושה את כל יכולתו, אבל אם לא נקבל את מה שרצינו, הקב"ה ידאג לנו לקבל משהו אחר".

הרב לונדין רואה בנקודה זו נקודה משמעותית ביותר לחיינו. "הנושא התחרותי הוא נושא שלא נהוג לדבר עליו והוא נתפס כמשהו שקשור לילדים, אבל הוא מקנן בלב של כל אחד ואחד מאיתנו. לכל אחד יש אויב סמוי שאנחנו מרגישים את הצל שלו, זה יכול להיות הילד החזק בגן, ובגיל המאוחר יותר זה המוצלח במקצוע או בעבודה ובמשפחה. אנחנו פוגשים זוגות צעירים שנכנסים לסחרור כלכלי כי מתחייבים לקניית בית או רכב מעבר ליכולת בגלל השוואה לאחרים".

"לכאורה כיום כל בני האדם אמורים היו להיות מאושרים. אנחנו חיים בעולם של שפע כלכלי, חיים ברמת חיים נדירה ובכל זאת יש הרבה תחושות של תסכול ודיכאון. בעומק העניין נמצאת התפיסה היוונית של ההשוואה לאחר. כשילד מגיע עם ציון מבית הספר שואלים כמה קיבלת ומיד שואלים גם כמה אחרים קיבלו, וכך הילד לומד מגיל קטן את ה"כללים", שכדי להיות מאושר לא מספיק שאצליח אלא צריך שאחרים יצליחו פחות", אומר הרב לונדין.

"בחג החנוכה אנחנו מדליקים אור בתוך החושך היווני. התפיסה היא שאנחנו לא בתחרות וכל אחד במסלול שלו מול אלוקים. אין הרבה אלים אלא אלוקים אחד ואם אדם עושה את מיטב יכולתו הוא מוצא את המסלול שלו בעולמו", אומר הרב לונדין הקושר את התחושות העכשוויות למאבק המכבים ביוונים שלדבריו "לא היה רק מאבק היסטורי, אלא מאבק של תפיסה אלילית חומרים מול תפיסה יהודית אמונית אחדותית".

האם הגישה הזו לא יכולה להוביל אנשים לריפיון ותחושה שנכון לתת לעניינים לזרום מבלי להתאמץ ולהיאבק על המקום וההישגים? הרב לונדין משיב ומחדד את ההבדל בין תחרותיות להשגיות. "התפיסה האולימפית-יוונית לא מעודדת הישגיות. באולימפיאדה לא מקבלים מדליה על שיפור הישגים, אלא מי שמגיע ראשון. זה שלמרות קושי גופני התאמצנו והורדנו חצי דקה מההישג הקודם זה לא מעניין אף אחד. כשילד נשאל למה קיבלת שמונים ולא מאה זה לגיטימי, כי יש לך פוטנציאל ותוציא מעצמך יותר. יש הבדל בין זה לבין ההשוואה לאחרים".

"כאשר אדם יוצר מנגנון של הישגים ומסתכל ימינה ושמאלה לא כדי להשוות לאחרים אלא כדי לקבל השראה ולהשתפר, בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה, יש הבדל בין זה לבין כאב על הצלחת הזולת. אלו שני עולמות שונים. רבי ישראל סלנטר, מקים תנועת המוסר, אומר שישנן שתי דרכים להרגיש גבוה, לעלות על כיסא או לחפור בור לשני. אדם שרוצה הישגים זה נפלא ומצוין, זו השאיפה להתחדש ולהצליח בכל תחום, אבל לא לכרות בור לשני. זה ההבדל בינינו לבין ההתייוונות".