הרב ד"ר חנן יצחקי, ראש תכנית זיכרון ומורשת במכללת אפרתה, קורא לחדש מנהג שתיקנו הרבנים הראשיים בשנותיה הראשונות של המדינה, הרב עוזיאל והרב הרצוג, לאמירת קדיש של כל יהודי ביום עשרה בטבת לזכרם של נרצחי השואה. על היוזמה הייחודית ועל הסיכוי לחדשה שוחחנו אתו.
הרב יצחקי מספר כי בתקנות הרבנות הראשית בתש"ט נכתבה התקנה לפיה מי שהוריו אינם בחיים יאמר קדיש ביום זה. "בשנות החמישים יש תיאורים של יום הקדיש הכללי, שבתי הכנסת היו מלאים וכמעט כל בית הכנסת אמר קדיש, בעיקר בעדות אשכנז".
אמירת הקדיש ביום זה כללה גם את מי שהוריו נספו אך גם את מי שאיבדו בשואה דודים וקרובים אחרים רחוקים יותר. "לאורך השנים גם הניצולים שאמרו את הקדיש הלכו לעולמם וכמעט לא נשאר מי שיאמר קדיש על קרוביו. אדם שהיה כבן שלושים ואמר קדיש, בנו בן החמש כבר לא אמר קדיש, וכשבן השלושים הלך לעולמו אמירת הקדיש התמסמסה".
הקריאה הראשונית להחזרת התקנה הגיעה מכיוונו של הרב יעקב אריאל, רבה הראשי לשעבר של רמת גן. "הרב אריאל רוצה להחזיר את אמירת קדיש דרבנן, שאינה קדיש יתום", מציין הרב יצחקי נתון חשוב שבכוחו להביא להסכמה רחבה יותר של הציבור להחזרת התקנה.
עוד מסביר הרב יצחקי כי הבחירה באמירת הקדיש מחזקת את תודעת היות בית הכנסת מרחב הזיכרון של ציבור שומרי המצוות והמסורת. "מרחב הזיכרון שלנו הוא בית הכנסת. שמות בתי הכנסת הם פעמים רבות על שם מישהו, הריהוט נתרם על שם מישהו וכך גם הסידורים והחומשים. אפשר לעשות את זיכרון השואה הישראלי בניסן, אבל את יום השואה הדתי אפשר לעשות באותו מרחב זיכרון שבבית הכנסת".
מעבר לכך, אומר הרב יצחקי, "באמירת יתגדל ויתקדש אנחנו מצדיקים עלינו את הדין. זו הצהרת אמונה שחשובה להיאמר דווקא אחרי השואה, לציין את הדבקות בקב"ה". זאת מעבר לערך הטמעת הזיכרון בדור הצעיר דרך אמירת הקדיש המיוחדת.
במאמרו מציין הרב יצחקי כי "לדאבון הלב, הציבור החרדי לא נטה לקבל את הוראות הרבנות הראשית. הציבור החילוני שאינו נוהג להתפלל בבתי הכנסת בוודאי שלא עושה דבר בענין, מי שנותר לשמר ולחזק את צו הזיכרון היהודי המיוחד כל כך, הם בני הציבור הדתי לאומי וגם הם לצערנו לא שימרו מספיק את ההוראה החשובה הזו".
לשאלתנו אם אותה התנגדות של הציבור החרדי אינה צפויה לצוץ גם כיום ולהכשיל את היוזמה, משיב הרב יצחקי כי אכן "המשיח עדיין לא הגיע, והלוואי וניתן היה לפתור זאת איכשהו. גם כשיום השואה נתקן בכ"ז בניסן היו רבים שהתנגדו, הן מהבחינות ההלכתיות של אבל בניסן והן בשאלת קביעת מרד גטו ורשה כנקודת הציון החשובה ביותר. זיכרון השואה בציבור החרדי הוא בתשעה באב. הציבור החרדי זוכר מאוד את השואה ומקים יוזמות זיכרון רבות. ניתן לשער שהתקנה לא תתקבל בציבור החרדי כפי שלא התקבלה בנשות החמישים", עם זאת הוא סבור כי היוזמה, במידה ותעשה את צעדיה המחודשים מלמטה, מהעם, יתכן ותלך תתרחב ותתקבע בתודעה הציבורית. לזאת צפויה לסייע העובדה שמדובר באמירת קדיש דרבנן הנאמר בתום לימוד תורה ולא בהוספת קדיש יתום למי שאינו יתום בעצמו.