הכותל המערבי
הכותל המערבי צילום: שלו שלום/TPS

בסמוך לירושלים נפרס צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, מגדלים נבנו סביב וחיילים דרוכים הוצבו על גבם. המצור החל. סופו ידוע לכולם, תעבורנה שנים בודדות והחומה תיפרץ והמקדש יוחרב.

אולם, גם אם לא היינו מכירים בחורבנה הכואב של ירושלים דבר אחד היה ברור- מצור לא יכול להחזיק לעולם, בסוף החומות יפרצו. השאלה הגדולה היא רק מי יפרוץ אותם?

המצור שהיה על ירושלים הוא בעצם סמל ודוגמה לדברים רבים המיצרים וסוגרים גם על החיים האישיים שלנו. כולנו במובן מסוים במצור. בעולם מלא בלחצים בכל הרמות והבחינות. לחצים חברתיים, כלכליים, תרבותיים ועוד. השאלה היא מה עושים מול מצור שכזה? איך נלחמים בו? כיצד מונעים את החדירה פנימה?

נקודת המוצא חייבת להיות שבסופו של דבר החומות יפרצו. הניסיונות להחזיק בכל הכוח את החומות מסביב לא יועיל. צריך לשנות את כיוון המחשבה.

ההבנה כי החומות יפרצו היא נקודת הכוח שדווקא בה צריך להשתמש. הבנה זאת קוראת לנו להיות פורצי החומות, מן הפנים אל החוץ, לפני שהאויב יחדור ויפרוץ אל הפנים. אך מדוע שנפרוץ אנחנו את החומות העומדות סביב ודווקא שומרות ומגינות עלינו?

יש כלל חשוב בהלכות הכשרת בשר. השלב הראשוני, מיד לאחר השחיטה, הוא שלב "המליחה", שמטרתו להוציא את הדם הבלוע בבשר. השאלה הגדולה שנשאלת היא כיצד כשמולחים הרבה חתיכות בשר יחד לא עובר דם מחתיכת בשר אחת לתוך השנייה? כיצד בראקציה הזאת של פליטת הדם אין את החשש שיכנס דם חזרה אל חתיכות הבשר האחרות?

על שאלה זו משיבה ההלכה כי "איידי דטריד לפלוט לא בלע", ובעברית - בגלל שהבשר עסוק בהוצאת הדם ממנו, הוא לא יכול לבלוע פנימה.

כלל זה צריך להיות לאבן דרך בתפיסת העולם כנגד המיצרים הבאים מסביב. הניסיון להחזיק את החומות מבלי לעשות פעולות אקטיביות, חיוביות, מאירות ומתקנות, לא יצלח. החומות בסוף יפרצו.

דווקא פריצה ותיקון שיבוא מבפנים, דווקא פעולה אקטיבית של "יציאה ופליטה" על ידי הארה סביב היא שתמנע את הכניסה פנימה, שכן כל עוד עסוקים בתיקון, בעשיה ובשפעה כלפי חוץ, הכניסה פנימה מנועה.

בצורה זאת החומות בסוף יפלו אבל לכיוון הנכון, האור יאיר ויפרוץ החוצה. והאויב, לא רק שלא יוכל לחדור אלא הוא אף יברח, ויתפזר מכוח האור הבוקע מבפנים.

בכל יום מחדש עולות ומתחדשות השאלות הקבועות והמוכרות. כיצד נמנע את כניסתו של עניין או תרבות קלוקלת ההולכת ומצירה וסוגרת עלינו.

באילו אמצעים נסתום את שערינו לבל יכנס "האויב" שבשער. אולם דווקא הגבהת המבט, והחיפוש אחרי פריצה שלנו החוצה היא שתשמור על בתינו. אפילו אור קטן שיבקע מעולמו הפנימי, יגבר ויבריח את כל הכוחות הצרים סביב ומנסים לחדור.

הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו" וראש בית מדרש "מבקשי פניך", גילה ירושלים

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו