הקושי העיקרי בניהול חיי קהילה תומכים ומאורגנים הוא הגורם הבלתי צפוי כפי שלבטח שמע בעבר כל יוצא צבא בישראל מפי מפקד תורן כלשהו שאמר לחייליו בעיניים בורקות רגע לפני היציאה למסע ארוך ומאתגר: "המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות".
אי ודאות זו גם מציאות חייהם הקבועה של אזרחים רבים בישראל כיום, שמצבם הפיזי והנפשי מחמיר נוכח האתגרים שמציב בפניהם גל נוסף של מגפת הקורונה בשילוב מחלות החורף ומזג האוויר הסוער, ותחושת הבדידות גוברת בשל המרחק הפיזי מבני משפחתם המורחבת שחוששים לבריאותם.
במצבי חירום תפקיד הקהילה חשוב וחיוני לאין שיעור מימות שגרה, ואנו זוכרים את סיסמת המוסקטרים המתגייסים להגנת האדם: "כולם בשביל אחד- אחד בשביל כולם".
בימי סערה כפי שאנו חווים בשעות אלה, מחמם את הלב לדעת שישנן עמותות סיוע שבדקת קריאה מעניקות סיוע לנזקקים, קשישים חולים ובודדים הנתונים בצרה ומתקשים להיחלץ ממנה, שלכל אורך הדרך משקף את הדי.אן.איי של עם ישראל.
הנפגעים העיקריים בעת סערה ומצבים משבריים הם הקשישים שרובם חיים בגפם ונזקקים לטיפול תרופתי ולאוזן-קשבת. בימים אלה, מוטלת דווקא על צעירי הקהילה לקחת אחריות על פי הכלל היהודי המקובל "והדרת פני זקן וגם "מפני שיבה תקום", ולעשות למען אלו שלפני שנים מספר היו בשיא בחרותם ותמכו לאלו שנזקקים לכך והיום זקוקים לעזרתך, כפי שאתה תצטרך בעתיד.
בשנת 2020, שנת השיא למשבר הקורונה חיו בישראל 927,196 קשישים בני 65 ומעלה, כמחציתם במשקי בית זוגיים. כרבע מהם, ברובם המכריע נשים, חיו בגפם ורבע נוסף חי במשקי בית הכוללים טיפול יומיומי מאתגר בצאצאים או בבני משפחה אחרים.
מסקר נרחב שערכה עמותת "יד-תמר" בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי במהלך משבר הקורונה, 100% מהנשאלים הודו כי הם חשים עלייה בתחושות הבדידות והחרדה בהשוואה לעידן הטרום קורונה. עוד הוכח כי התופעה התעצמה בשל הריחוק החברתי הכפוי שהותיר קשישים רבים בבדידות מסוכנת ומנותקים מכל קשר אנושי שחיוני לתחושת החיות ועל מנת לנסוך שמחה וביטחון בחייהם.
עלינו לזכור ולא רק במהלך סערות ותקופות משבר, כי תוחלת החיים בישראל גבוהה בהשוואה למרבית מדינות ה-OECD , אך היחס כלפי המבוגרים בארץ שונה והדאגה הכנה והאמיתית חייבת לבוא לידי ביטוי במעורבות הקהילתית.
כשאין כבוד לזקנה, אזי כל הערבות ההדדית נפגעת מכיוון שמדובר בסולם ערכים מוסרי שבאיזשהו מקום נפרץ. כל מה שצריך זה קצת אכפתיות קהילתית בלב שעושה רעש לפני כדי להבטיח את השקט שאחרי הסערה.
מיכי(מיכאל) וסרטייל הוא יו"ר ומייסד עמותת יד תמיר המעניקה מעטפת סיוע קהילתית לחולי סרטן ומבני משפחותיהם.