הרב יהונתן גלינסקי
הרב יהונתן גלינסקי צילום: חופשי

תגובה למאמר - "לא היו לי כלים לבחירה חופשית"

לאריאל (שם בדוי) אחי היקר

קראתי את מאמרך בו אתה מתאר קשיים מובנים בעולם הישיבות. קשיים המולידים חוסר יכולת למצוא את המקום המתאים לכל אחד.

צר לי מאוד על תחושותיך הכנות והכואבות מהמפגש עם עולם הישיבות. בעיני רוחי אני יכול לראות כמה מחברי הטובים מהעבר שהיו מזדהים עם חלק מתחושותיך. הציפייה לעבור תהליך משמעותי וגדול, להיבנות בקודש כשאיננה באה להשלמתה גוררת אחריה צער ותסכול גדול.

במאמרך אתה מתאר שתי בעיות מרכזיות. בעיה ראשונה היא ההבניה החברתית בציבור הדתי לאומי. הבניה ה'מחייבת' מעבר בישיבה או מכינה. בעיה שניה היא חוסר היכולת של נער בן שבע עשרה להחליט איפה מתאים לו ללמוד ולהתפתח בשנה הבאה. בהמשך אתייחס בקצרה לדברים אך ראשית אפתח בנקודה חשובה אף יותר העולה מדבריך:

אתה טוען שהחברה הדתית לאומית, ההורים, הר"מים, החברים, מייצרים סביבה בה ההליכה לישיבה היא דבר ההכרחי. אתה צודק. אך זה המקום להסביר למה זה באמת כך, מדוע אנו חושבים שכל כך חשוב והכרחי להגיע לישיבה?

אנו הולכים לישיבה לגדול בה, 'לקיים בנו חכמי ישראל' בנו, בעצמינו. אמנם, לא רק במובן הפשוט של לדעת תורה ולדעת איך ללמוד אלא במובן העמוק: לעבור תהליך בו אנו בונים אישיות שעיקרה, עיקר מאווייה, רצונותיה ומחשבותיה הם סביב הקודש וסביב הערכים. התרגלנו בחיינו שעולמינו העיקרי הוא עולם החול והקודש משמש קישוטים לעולם זה. לעיתים הקישוטים יפים מאוד, אך הם לא העיקר. בישיבה אנו באים לעבור תהליך עמוק, שהקודש יהיה העיקר בעולמינו. ואין זה משנה לאן נפנה לאחר שנותינו בישיבה. אמנם התחלתם כבר תהליך בישיבה התיכונית עם הר"מים המצוינים שלכם ובישיבות והמכינות העניין תופס משנה תוקף. דבר זה נצרך בעיקר בתקופה הראשונה של החיים הבוגרים של כל נער. חשוב מאוד להגיע לעולם המעשה, לצבא, לאקדמיה, מתוך המהפך הגדול הזה. עם אישיות שנבנתה בתוך הישיבה.

לעיקר הגדול הזה אנו מחנכים בציונות הדתית, עיקר זה הוא נשמת אפינו. הן מתוך ההבנה בחשיבות אנשי הקודש בעם ישראל, ובייחוד בזמן המיוחד בו אנו נמצאים, זמן שיבתנו לארצינו, זמן בו מדינת ישראל הולכת ונבנית וזקוקה לתוכן של קודש. והן מתוך ההבנה שהדבר הכרחי לכל יהודי ליהודי באופן פרטי.

מתוך כך אנו רוצים שכל אחד ואחד מבני הציונות הדתית יגיע לישיבה או מכינה וייבנה בה. כמובן לא לכל אחד זה מתאים, לא תמיד נמצא לכל אחד את מקומו המתאים לו ואכן, יש מקום לשפר את מערך ההתאמה של השמיניסטים לישיבות, אולי בהכשרה מסוימת של מחנכי השמינית. ואולי נזכה ובזכות דבריך ירים מישהו את הכפפה. אך מכל מקום זוהי דרך הכלל ולכן לשם אנו מכוונים.

שתי הבעיות אותן אתה מציג אינם בעיות השייכות רק לעולם הישיבות. הבניה חברתית ולחץ סביבתי קיימים בכל בחירה אותה האדם הפרטי בוחר. תמימות היא לחשוב שעולם זה או אחר ניצל מכך. וכי החלטה להגיע לסיירת, ללמוד רפואה או כל מקצוע נחשב אחר וכד' אינה קשורה לסביבה? אינה קשורה ליחס ורצון החברים והורים וכו'? וודאי כן.

אף שהיינו רוצים שכל תלמידנו יגיעו מתוך רצון אמיתי ושאיפת התקדמות והתקדשות איננו תמימים ויודעים שגם לישיבות מגיעים אנשים שלא מתאימים ולא הגיעו מרצונם החופשי. חלקם ימצאו את עצמם, יתפתחו ויגדלו, יהיו תלמידי חכמים ויבנו אישיות של קודש. כפי שאומרת הגמרא בב"ב שגם תלמיד שלא לומד יכול להצטרף אל שאר התלמידים 'וסופו לתת לב' (רש"י). וחלקם לא, את אותם תלמידים לא נחזיק בכח אלא נעודד למצוא את מקומם המתאים להם.

חשדנות היתר בעולם הישיבות ובדמויות הבונות אותו איננה נכונה. אין כאן תעשייה שמגלגלת מיליונים. ובעיקר, אין כאן רווח אישי לכיס פרטי של אדם זה או אחר. הדמויות המרכזיות בישיבות ראשי הישיבות והר''מים חיים בפשטות ללא משכורות גבוהות מתוך מסירות לתלמידיהם, לתורה ולקודש, ואינם מרוויחות כסף לכיסם הפרטי. הרצון העז של החברה בכללה ושל כל ישיבה וישיבה לתלמידים וודאי נובע מההבנה העמוקה בחשיבות הישיבות בעם ישראל. כל ישיבה מאמינה באור המיוחד שלה ומתוך כך פונה לקהל התלמידים החדש. לעיתים הישיבה טועה ופונה לבחורים מסוימים שאינם מתאימים לה אך אין זה מתוך אינטרס צר. אגב, ר''מים משתדלים גם להכווין בחורים שבחרו במקום הלא מתאים להם שיעברו למקום אחר.

גם הטענה שביד נער בן שבע עשרה אין את הכלים המתאימים למצוא את הישיבה המתאימה לו נכונה במידת מה. (אמנם גם כאן אין זה טענה אך ורק לעולם הישיבות כנ"ל).

אם כן בכל זאת כיצד ידע באמת הנער למצוא את מקומו המתאים לו? ננסה לעזור במקצת.

בניגוד למשתמע מדבריך, אריאל היקר, הוריך, רבותיך וחבריך אינם אינטרסנטים נגדך, הם אינטרסנטים בעדך, כלומר, יש להם אינטרס אחד גדול: הם רוצים בטובתך! אפשר ואף רצוי להיעזר בהם. נכון, לא כל אחד מכיר, לא לכל אחד יש כישרון לקלוט את הנקודה שבכל נער ואת הנקודה שבכל ישיבה ולדעת מה מתאים לכל אחד. אך נסה לחשוב, האם יש מישהו בסביבתך שמכיר אותך ומכיר ישיבות ויכול לעזור בכך? העזר בו! נכון, אין ביננו נביאים ויש חשש שיטעה, אך קרוב לוודאי הוא יכול לעזור מאוד.

באופן כללי אתה מכיר את עצמך יותר מכולם, היה קשוב לעצמך וחשוב: מה אני מחפש. שלושה, ארבעה דברים מרכזיים שחשובים לי (רמת הלימוד, סגנון הלימוד, סגנון החברה וכד') ולשאול אנשים שקצת מכירים ישיבות איזו ישיבה יש בה את מה שחשוב לי. מותר גם לשאול אנשים חכמים מה צריך וכדאי לחפש בישיבה.

בנוסף, חז"ל נתנו לנו הדרכה ברורה ממנה נלמד גם כיצד לבחור ישיבה: 'אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ'. צריך להרגיש נעים בישיבה, לראות שהאווירה נעימה לנו, החברה נעימה לנו והרמי"ם נעימים לנו.

וכמובן: תפילה, כמו על כל דבר גם על זה צריך להתפלל. אנו מתפללים 'ותן חלקנו בתורתך' שנמצא את החלק שלנו בתורה, שנמצא את המקום המתאים לנו להתפתח בו.

נסיים בדבריו של הציץ אליעזר על משמעות הישיבה בעם ישראל. הציץ אליעזר כותב שתפקיד הישיבה בכל הדורות היה להחדיר את קדושת התורה בכל הלבבות באומה, בכלל ובפרט. וכך הוא כותב:

חכמי כל דור השכילו תמיד להחזיק במעוז - הישיבה, והיתה לנו כאויר – לנשימה... והיתה לנו לחומה למעוז ולמחסה, בהתמוטטה התמוטטנו אנו, ובקומה קמנו אנו..

כי קדושת התורה היא המפיחה בקרבנו הכח העילאי של עוז ואומץ לעמוד בקומה זקופה נגד כל קמינו, והיא שעמדה לנו ולאבותינו לקבוע ולעצב את צורת חיינו ולהתוות לפנינו את דרכנו..

שנזכה כל אחד ואחד מאיתנו להיות שייך לאחריות הלאומית של החזקת הנשמה של האומה. ובתוך זה למצוא את הישיבה המתאימה לו לפי רוחו, למצוא את דרכו המיוחדת לו בעולמינו בעזרתה של תורתנו הקדושה

שמיניסטים, בואו לגדול! בואו לישיבות והמכינות! בואו והצטרפו לדבר הגדול הזה!

---

הרב יהונתן גלינסקי משמש ר"מ שיעור א' בישיבת הכותל