היום (שני) הוא יום הולדתו ה-28 של סמ"ר אורון שאול. בראיון לערוץ 7 מספר אחיו, אופק, על התחושות הקשות, שבע שנים מאז נלקח בשבי החמאס.
"זה יום שהוא קשה לנו. אנחנו מחפשים את עצמו עוד יום הולדת ועוד יום הולדת", אומר אופק. "שלחתי את אח שלי, אימא שלי שלחה את הבן שלה שיגן על כולנו והתחושה היא שמפקירים אותו. לא מראים איכפתיות וסולידאריות".
האם אכן לא נעשה דבר מאחורי הקלעים להחזרת הבנים? אופק קובע כי התחושה החד משמעית היא הפקרה של הבנים. "כמי שאמור היה להיות מעורה בפרטים, אומרים לנו כל הזמן דברים לא רציניים. לא מראים שבאמת יש רצון לסיים את הסאגה הזו. משך הזמן שעובר נותן לך תשובות למה שנעשה. זה כבר יום הולדת שמיני שאורון בשבי, אז מישהו יאמר שעושים הכול מאחורי הקלעים".
השיחות הלא רציניות הללו, כהגדרתו, עוסקות בשיחות ובדיקות באופן כללי, אך לא מעבר לכך. אופק מספר על שיחות המתקיימות עם מתאם השבויים והנעדרים, ירון בלום, אך מעבר לזה גם עם שרי ביטחון, ראשי ממשלה ובכירים אחרים במערכת הביטחון, אך התחושה נותרה אותה תחושה.
על הציפיות שלו ושל המשפחה מהרחוב הישראלי הוא אומר: "בעולם מתוקן הייתי חושב שכל המדינה צריכה לעצור ולומר שלא ממשיכים בשגרה עד שהם חוזרים, אבל אנשים עסוקים בשגרה ובמשכורת שמביאים הביתה, אבל אנחנו, המשפחה, תקועים".
"התגייסתי למרות שלא הייתי חייב להתגייס. חשבתי שזו בחירה טובה, שבכך אני מראה שאני סומך על המדינה. היום, אחרי שהשתחררתי אני לא שלם עם ההחלטה הזו. אתה נותן מעצמך הכול כמו כל המשפחה שלנו, אנחנו אנשים מאוד פטריוטים ואוהבים את המדינה אבל למדינה כנראה פחות אכפת".
"אני רק רוצה שהוא יחזור ולא ישמעו ממני. אין לי עניין להתראיין. אני רוצה לחזור למעט מהשקט שהיה לנו. זה לא יחזור להיות כמו שהיה פעם, אבל שתהיה לנו קצת שלווה ומנוחה", אומר אופק ומוסיף כי "גם כשמגיעים לשיחות ושומעים על התקדמות משמעותית, עם כל השנים שעברו אתה יודע שלא להתרגש מכל דבר. אתה יודע שהכול ייפול וזה קורה תמיד".
על האופן שבו לטעמה של המשפחה לפעול כדי להשיב את הבנים, אם בעסקה ואם בהכבדת יד הומניטארית על הרצועה, אומר אופק שאול: "בסוף אני רוצה שאח שלי יחזור בדרך המהירה ביותר. בשנתיים הראשונות ניסו בדרכים אחרות מהסכם שבויים, והדברים היו תקועים במקום. אחרי ארבע שנים מיום החטיפה גורם ביטחוני אמר שעכשיו דברים נעשים. שאלנו מה היה עד עכשיו, והוא אמר שלא באמת היו התקדמויות". לדבריו בפועל הכבדת יד הומניטארית לא הובילה להשבת חטופים ושבויים. "אם צריך הסכם אז שיהיה הסכם. הרי בכל יום משחררים מחבלים, אז למה שחרור כזה לא נחשב סיכון ביטחוני וכשמדובר בהחזרת אח שלי זה כן סיכון? זו צביעות על גב האח שלי. עד היום לא החזירו חיילים כי הורידו להם חשמל".