הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: עמיחי לבון

אנו מצויים כיום במערכה התרבותית הגדולה ביותר בתולדותיה של היהדות, מלחמת חורמה מול אויב חמקמק וחסר פנים. בדורות עבר התמודדנו מול אלילים מוגדרים, ערכים חלקיים שהתיימרו להיות חזות הכול. החל מהסוגדים לכוחות טבע או לצדדים גסים של הנפש, המשך בדתות שהתמקדו במימד הרוחני ותבעו התנזרות מהשאר, וכלה בהתמסרות למודרנה החילונית על צורותיה השונות – חומרנות, לאומיות או סוציאליזם.

השבר שנוצר לאחר מלחמות העולם של המאה ה-20 שימש קרקע פורייה ללידתו של אליל-על שמנפץ את האלילים כולם: אידאולוגיית הייאוש מכל האידאולוגיות. תפיסת עולם שהיא יותר עמדה נפשית מאשר פילוסופיה הכרתית – שאין שום תפיסת עולם. נוהגים לכנות את האליל חסר הפנים בשם פוסטמודרנה (בתר-המודרנה). לא רק הדת היא נחלת העבר אלא גם העולם המודרני. חוסר אמון בשכל האנושי, אין שום ערך תקף, אין אמת אובייקטיבית. למעשה אין כלום למעט "מוות שחור דומם וקר". בתורת הסוד היהודית נזקים תרבותיים מכונים שדים (מלשון החיסרון והדי שהם גורמים לעולם). ישנם שדים קטנים, וישנו מלך השדים שמכונה אשמדאי, מלשון השמדה. תפיסת-על פגומה ששולטת באופן תת-הכרתי בתודעה האנושית.

השורש הנפשי שהוליד מפלצת

העולם הדתי התמהמה, אבל בסוף הצליח לזהות את אשמדאי של המאה ה-21. בשנים האחרונות אנו עדים לשטף של ספרים ותכנים שמתעמתים עם הפוסטמודרנה מצדדים שונים: מתריעים על ההרס שהיא גורמת לערכי הדת, המשפחה, הלאומיות והנורמליות האנושית. מושגים כמו הנדוס תודעה, פרוגרסיביות, טרור להט"בי, פמיניזם רדיקלי ונרטיבים הפכו להיות השיח המרכזי בעולם הרוח היהודי והציוני, וטוב שכך. העולם הערכי עבר סוף סוף ממגנה למתקפה. המערכה רחוקה מסיום, אולם – כדבריו של וינסטון צ'רצ'יל בעת שגלגל מלחמת העולם החל להתהפך לטובת בעלות הברית – "זהו אינו הסוף, זו אינה אפילו תחילת הסוף, אבל זהו אולי סופה של ההתחלה".

יחד עם זאת, כוחה של מתקפת-נגד זו מוגבל. ראשית, היא פונה לצדדים האינטלקטואליים של השומעים וממילא נותרת נחלתם של חלק קטן מהאוכלוסייה. שנית, המערכה מתמקדת יותר במה לא ופחות במה כן. אין התייחסות לשורש הנפשי שהוליד את המפלצת. הסבר רהוט על נזקי המסכים – אחד מתוצריו המובהקים של העידן הפוסטמודרני – אינו עונה מהו הצורך הקיומי שמוליד את הבהייה בסמארטפון, וגם עלול להותיר את השומע בתהייה האם האלטרנטיבה היא התנזרות מטכנולוגיה.

במדרשי חז"ל מסופר על גיבור אחד שמסוגל להכריע את אשמדאי – שלמה המלך! מנהיג שלם המולך על עיר קסומה ומושלמת (ירו-שלם). התפילה "חדש ימינו כקדם" היא הכמיהה להשבתו של עידן שבו המסורת היהודית איננה רק תיאוריה חלושה אלא היא שולטת כבימיו של שלמה המלך שבהם "יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים לרוב, אוכלים ושותים ושמחים". התשובה של היהדות למאה ה-21 היא תורה קיומית!

המענה לפוסטמודרניזם הוא חיבור למשהו גדול מאיתנו. הפוסטמודרניזם הוא פירוק של החיבורים כולם. פירוק של המשפחה, של הרציונל והמוסר האנושי, של הסדר החברתי. אין כיוון, אין טוב ורע, אין תקווה. או במילים אחרות: אין אלוקים. הפירוק יכול לבוא לידי ביטוי בשבירה של ערכים, בתחושות דיכאון, בחרדה, בחוסר ריכוז, בשמיעת מוזיקה מקוטעת ולא קוהרנטית, בהליכה לא יציבה ובבדידות. במובנים מסוימים הפוסטמודרניזם הוא סוג של התאבדות: לאומית, ערכית, משפחתית ואישית. מדוע אנשים נמשכים לטירוף הזה? המצוקה היא כה גדולה, עד שישנם הוגי דעות שנדחקו למצוא חיוב בפירוק התרבותי הזה והעלו על נס את הספקנות והייאוש כערכים יהודיים.

הכיוון צריך להיות אחר. הפוסט כשלעצמו הוא שלילי, אולם הוא מציף צורך נפשי בשייכות ובקיומיות. כאשר אלו אינן נענות, הופכות הן לחור שחור שבולע את הכול. בעולם שנדמה ללא כיוון, אדם חש מיואש, תלוש ובודד, ונולדת ההתפרקות על צורותיה השונות. הפתרון הוא למצוא מחדש את תחושת השייכות, התקווה, הוודאות. במילים אחרות: למצוא מחדש את אלוקים!

למה דווקא ישי ריבו

המושג אלוקים הוא מושג נרדף לאותו קול קיומי שלוחש באוזניי שיש מימד מהותי ואינסופי בחיי, יש כיוון שאליו אנו הולכים ללא הרף (המילה אלוקים היא ריבוי של המילה אל). זהו קול שהתרבות החילונית כיום מנסה להשתיק בכל דרך אפשרית, אולם ללא הצלחה. הסיבה שמיליוני ישראלים שומעים למשל את שיריו של ישי ריבו אינה בגלל תוכנם המודע. ביטויים כדוגמת "ביתו צפוף לרווחה" או "עילת העילות וסיבת הסיבות" אינם מובנים באופן הכרתי לרוב הקהל. רבים פשוט מרגישים באופן אינטואיטיבי שבשירים מעין אלו מסופר שיש ערך מוסף בחיים מעבר לרדיפה אחר חומרנות, קטנוניות, תחרותיות ושנאה. יש משהו עילאי בקיום שלנו. יש טוב, יש צדק, יש בשביל מה לחיות.

מי שיידע להצביע לעצמו ולאחרים על אלוקים בחיי היומיום – יפצח את הקוד הקיומי של נפש בני המאה ה-21!

מה גורם לגבר למצוא עצמו בלילה צופה בסרט לא צנוע? ישנם כמובן הסברים רבים: הנגישות הטכנולוגית לתכנים פרוצים, אי הבנת המושג צניעות והחפצת האישה כאובייקט מיני. אולם ישנו מניע עמוק וקיומי הרבה יותר. האווירה התרבותית שבה חי גבר במאה ה-21 משדרת לו שחייו הם שממה אחת גדולה. יום אחר יום הוא עוסק באותה עבודה ובאותה משפחה. תחושה של שגרה דועכת בזמן שעולם המדיה מסביב מציף אותו בפנטזיות קסומות. בשלב זה או אחר הוא מגלה כי יש מקום שבו הוא מרגיש – ולו לזמן קצר – תחושה של התחדשות. ישנן כמה שניות שבהן חשיפה לתכנים מסוג מסוים נותנת לו התמזגות עם עצמו. הצורך בכך חזק יותר מכל בושה חברתית, מעכב מוסרי או דתי.

המענה השורשי לתופעה זו, פרט כמובן לסינון תכנים, לימוד, תוכניות גמילה וכדומה – הוא חיבור לחוויית חיים טוטאלית גדולה יותר. לחוש סיפוק וודאות בכל רגע נתון. במילים שלנו: למצוא את אלוקים בחייו. זו עסקת חבילה של פיתוח תודעה אמונית, נמרצות גופנית, מסגרת משפחתית בריאה, יצירה חיובית ועוד.

הכלל תקף גם באתגרים ציבוריים: מה הם התכנים שמעסיקים אותנו בעת משבר עולמי כדוגמת משבר הקורונה? אפשר לשמוח לאידה של תיאוריית העולם הגלובלי שחוותה זעזועים, אפשר להעלות על נס את ההתכנסות בתא המשפחתי וההאטה במרוץ החיים. אולם כל אלה אינם עונים על הפחד הקיומי של אדם שמצוי בחל"ת או דואג כעת לסבתא שמחרחרת את נשימותיה האחרונות בבית החולים. היכולת למצוא את מקומי בעולמו של הקדוש ברוך הוא גם בזמן קריסת מערכות, אורך הרוח, ראיית המבט הרחב והתקווה לעתיד – אלה הם התכנים הנדרשים.

אנחנו הולכים לנצח

אמונה באלוקים במאה ה-21 אינה נעה על הציר הפילוסופי אלא על הציר הקיומי. לגעת בשלמות של ההווה הקיים בכל רגע נתון. לא לדמיין לשנייה אחת עולם אחר מעולמי הנוכחי. אימון מתמיד של הנפש שנעשה במכלול דרכים: החל מלימוד תכנים, המשך בנשימות ארוכות, סידור החדר, שליטה בגוף, בקרה באכילה, טיפוח השייכות למסגרת משפחתית, חינוכית ולאומית וכן על זה הדרך.

אמונה קיומית מביאה מרכיב חשוב נוסף: אופטימיות! בניגוד לפוסטמודרנה שמשדרת ייאוש ואבדון, אנו מעמידים אלטרנטיבה של ראיית טוב, חיוניות ושמחה. ההצבעה על כשלי התרבות לבדה גם היא משדרת פסימיות, מעין קרב מאסף של אבירים אמיצים שהולכים למות על משמרתם בעת שכוחות האופל שוטפים את העולם. תורה קיומית נוגעת במכנה המשותף של כולנו: אנחנו לא לבד במאבק הזה. אנחנו הולכים לנצח! לא משנה כמה רוע חווינו, אנחנו יודעים שבסופו של דבר יש טוב בעולם הזה. אנחנו ננצח את אשמדאי כי בסופו של יום בני אדם רוצים משהו שמעבר לפירוק. הם רוצים אלוקים!

בימים אלו מופץ ספרו של הרב לונדין '12 אתגרי אמונה למאה ה-21' שעוסק בתכנים אלו

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)