ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב צילום: עצמי

כשדוד בן גוריון הכריז על הקמתה של מדינה יהודית  בארץ ישראל, מבלי להזכיר - ולו  פעם אחת - במסמך המכונן את המילה דמוקרטית, תוך התייחסות מפורשת לזכותו של העם היהודי להקים את ביתו דווקא במקום הזה, הוא לא שיער, אני מניח, שתוך זמן לא רב חלקים ניכרים בקרב היהודים ימאסו בה.

יכול להיות שאני קצת מגזים; אבל לא בהרבה. אם כי בדבר אחד אני בטוח: מזלו של העם היהודי הוא שאלה שבועטים היום  במה שהושג כאן לא היו ליד הגה השלטון  ב  -  1948; מה שהבטיח  שגבעת רם, למשל,  תיבנה על חורבותיו של  הכפר הערבי שיח' באדר.  אינני יכול לדמיין לעצמי את בניין בית המשפט העליון במקום נישא אחר.

אלא שלמרבה הצער, הכול מתהפך עלינו בעת האחרונה. הערבים מרגישים ברפיון  שאחז בקרב  היהודים והם מנצלים זאת עד תום כדי לנסות ולהחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור.  השיטות הן רבות ומגוונות, אולם את עיקר ההובלה של המאמץ הזה עושים דווקא היהודים. הרפיסות  שאחזה במי שצריך להוביל את המערכה ניכרת על כל צעד ושעל.

קרקעות של המדינה מופקרות. ההשתלטות עליהן  פורחת.  המשטרה ניצבת מנגד ללא מעש. שר הביטחון מנהל מדיניות פייסנית. השר לביטחון פנים עוצם את עיניו. והתנועה האיסלמית שנציגיה יושבים בממשלה סוחטת עוד ועוד ויתורים מאלה שחרדים לכיסאם.

ועל האנרכיה הזאת מנצחת, לדעתי,  מערכת המשפט . מכהנים בה שופטים מן הסוג שלא היה כאן עם הקמת המדינה. פסיקותיהם קורצות לנורמות פרוגרסיביות  עקומות. וכמו שזה נראה עכשיו הכיוון הוא רע ביותר. ערים רבות הפכו למרמס בידי כנופיות של פורעי חוק ערביים. מקומות ישוב קטנים יותר, הגישה אליהם נחסמת מעת לעת  בידי  חבורות של מתפרעים . כבישים ראשיים הופכים לשדות קטל. והרשימה עוד ארוכה.

והקולות שמשמיעים הערבים  מדברים על נסיגה לקווי תורנית החלוקה משנת 1947. הם דורשים יישום של החלטה 181. הם לא מדברים עוד על נסיגה לקווי 67'.  ובמחנה השמאל  שנציגיו יושבים בממשלה ממשיכים לדבר על "שתי מדינות לשני עמים" , מבלי להבין שהערבים כבר מזמן לא שם. 

זאת הסיבה, אגב, שהערבים לוטשים עיניים לרכוש שננטש בעת מלחמת העצמאות; לבתים  ברמלה ובלוד ובעכו וביפו ובמקומות אחרים. ומכאן גם  הלהיטות להכשיר  עשרות אלפי בתים שנבנו  ללא היתרים במאחזים שנמצאים בכל רחבי המדינה; לא רק בנגב.  ואם תרצו,  אנחנו צופים בהתממשותה של "זכות השיבה", בפועל,  מכוח החוק שמאפשר "איחוד משפחות".

בשלב הבא, הערבים יבקשו, ככל הנראה,  לחזור לקרקעות שעליהן ישבו אבותיהם במאות כפרים שנעזבו  ב  - 48'. על חלק מהן נבנו עשרות קיבוצים, מושבים וערים; ועל חלק אחר נבנו מוסדות מפוארים כמו אוניברסיטת תל-אביב והספרייה הלאומית (בירושלים).

וכשאני מתבונן בגלריית השרים העכשווית, הרושם שלי הוא שחלקם מעדיף לטמון את רראש  בחול כדי שלא לזעזע את הקואליציה; וזה במקרה הטוב. יכולתי גם לומר דברים קשים פי כמה על מקצתם.