איך אפשר לעזור למישהו שנפגע? האם אפשר להפגין נגד הפוגע? האם נכון לרוץ למשטרה לדווח? אולי בעצם לא נשתף כי נהרוס לפוגע/ת את המשפחה?
רבות השאלות המטרידות את מנוחתנו בימים אלה, את הנוער שלנו, את ילדינו ואת קהילתנו.
אבל את הנפגע/ת מעסיק דבר אחד: "האם יאמינו לי"? מה גדול הוא השבר מה גדולה הזעקה של הדל, המושפלת, הרדוף זיכרונות, המפוחדת - מכך שלא יאמינו לה?
"אולי בכל זאת היא ממציאה", אני שומעת השכם והערב, "את סתם נוטה להאמין להם", "יש הרבה שרוצות לנקום או לעשות מניפולציה".
תשובתי היא - אנחנו מאמינים בני מאמינים.
בברכות קריאת שמע של שחרית אנחנו אומרים "אמת ויציב", ביום, בבוקר, כשיש אור יש יציבות יש ביטחון, הכל ברור, האמת היא יציבה ואף אחד לא חולק.
בברכות קריאת שמע של ערבית, בלילה אנחנו אומרים "אמת ואמונה", בלילה האמת דורשת אמונה, יש חושך, יש כאב , הדברים מוסתרים הם לא באור- הנפשות הם בחושך, זה דורש אמונה... שנאמין להם, שנאמין בהם, שנסתכל בעיניים של מי שיושב לידינו ונדע לזהות את הכאב, להיות קשובים, להרגיש את החברה שלנו את השכן שלנו ולא להגיד- אוף נמאס מהסיפורים האלה. שהם ידעו, שהן תדענה- שאנחנו מאמינים לכל כאב, לכל צער, לכל עין דומעת ולכל לב פצוע.
לכל זמן ועת...יהיה זמן לבירור, לשאלות.. אבל ראשית נאמין, נעטוף, נהיה בנוכחות אמת ואמונה.
בואו ניתן להם כוח, אור, יציבות, נהיה שם בשבילם. נהיה מאמינים בני מאמינים.
אורלי מנוביץ, Msw, עו"ס קלינית מתמחה בטיפול בפגיעות מיניות