הסכם הפסקת האש עם חמאס והחתימה על העסקה לשחרור החטופים בעזה הציתו כמעט אצל כל ישראלי סערת רגשות ועוררו תחושות סותרות שמשמשות בערבוביה.
מצד אחד - זעם אדיר למראה רעולי פנים חמושים שעדיין עומדים על רגליהם אחרי 15 חודשים ונוכח צהלות שמחה של פלשתינים על שחרור מאות מחבלים, ומצד שני - תחושות של שמחה מתפרצת ואמפתיה אין־סופית למראה החיבוק של החטופים עם בני משפחותיהם.
בליל הרגשות הזה, שפורט על נימי הרגש היסודיים והחשופים ביותר שלנו, משלב כאב והקלה ומייצר מציאות מורכבת ודרכו מזדקקות גם שאלות מהותיות במתח שבין ה"פרטי" ו"הלאומי".
על רקע רכבת ההרים המטלטלת שהם חווים בצל המלחמה המתמשכת והשסע החברתי שקדם לה, נאלצים בני הנוער בדור הפוסט־קורונה להתמודד לא אחת עם מנעד רגשות ותהיות אל מול מציאות חברתית וביטחונית שלא פעם מוציאה גם אותנו ההורים משיווי משקל נפשי. מציאות זו, שמונעת בחלקה מחשיפה הולכת וגוברת לרשתות החברתיות בנוסף להקצנה המתמדת בתרבות השיח בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, מעצבת תודעה חד־ממדית שמותירה אותם לא פעם מבולבלים וחסרי אונים. מחד, הם שומעים קולות הקוראים להפסקת הלחימה בכל מחיר, מתוך גישה מערבית־ליברלית המציבה את קדושת הפרט מעל לכול. מאידך, הם חשופים לתפיסות מסורתיות ואמוניות יותר שרואות במאבק הנוכחי חוליה נוספת בשרשרת היסטורית ארוכה של מאבק על זכות קיומנו בארץ.
בתוך המורכבות הזאת, תפקידם של המורים במערכת החינוך הופך להיות מהותי ומורכב יותר. מעבר לתפקידם כסוכני ידע והשכלה, אנשי ההוראה נדרשים, וביתר שאת בשנים האחרונות, לכישורים אישיותיים שתואמים לעידן שבו המורה הוא אוטוריטה חינוכית דומיננטית ולעיתים אף משפיעה יותר מהוריו של הילד. הוא דמות שמשמשת כעוגן יציב, שמכילה את המורכבויות הללו ומסייעת לתלמידים לנווט בסבך הגישות השונות, מול מציאות מורכבת שבניגוד למדעים מדויקים, לא תמיד יש בעבורה תשובות ברורות. במציאות שבה התודעה הקולקטיבית מתעצבת תחת לחצים אדירים, המשמעות של חינוך לערכים ולעומק מתעצמת מתמיד.
בפרספקטיבה של אדם שקרוב ל־40 שנה עוסק בהכשרת מורים ונושאי תפקידים שונים בהוראה ובניהול, אני מתבונן במערכת החינוך ורואה בה מראה שמשקפת את החברה שלנו: חברה מגוונת, לעיתים קרובות מפולגת, אך עם פוטנציאל אדיר לצמיחה ולשגשוג. היכולת שלנו להפוך את מערכת החינוך לכלי שבונה חברה מבוססת ערכים, שיש לה ביטחון בצדקת דרכה ורצון אמיתי לתרום למדינה, היא אחת המשימות החשובות ביותר שלנו היום.
תפקידו של המורה בישראל של ימינו הוא להיות עוגן במציאות משתנה, לשמש מודל לחיקוי ולהיות דמות סמכותית שמספקת תחושת ביטחון ויציבות. תלמידים במערכת החינוך זקוקים להכוונה שתסייע להם לפתח תודעה ערכית עמוקה, לא רק מתוך לימוד של עובדות, אלא מתוך הבנה מעמיקה של ערכים ושל מהות השייכות לחברה הישראלית.
בשנה החולפת אנחנו עדים לדור של אריות שנלחם בגבורה ומוכיח פעם אחר פעם שיש כאן עידן חדש של לוחמים שמוכנים לחרף את נפשם למען אידאולוגיה מוצקה וערכים נעלים מתוך אמונה בצדקת הדרך. הם מגלמים בעשייתם ערכים נשגבים של אהבת הארץ, גאווה לאומית ואחריות חברתית עמוקה. עם זה, בני הדור הצעיר שטרם התגייסו, שואבים את עיקר המידע ממלחמות היהודים בוועדות הכנסת, באולפנים ובהפגנות. בדיוק לוואקום הזה נכנסים אנשי החינוך הפורמליים, שנדרשים לגשר על רדידות השיח ועל הפער הערכי שניכר בהיעדרו.
הדור הזה זקוק למנהיגים חינוכיים שמובילים את הקהילה מתוך אחריות ומחויבות עמוקה לחזק את חוסנה של החברה הישראלית. בעולם שבו לעיתים קרובות מדי הדגש הוא על תועלתנות אישית והישגים חומריים, עלינו להטמיע בקרב בני הנוער את ההבנה שמדינת ישראל לא הוקמה מתוך רצון לשמש מקלט ואזור נוחות ליושביה, שאלמלא כן, כיצד היינו מסבירים שישראל ממוקמת בצמרת מדד האושר לפני מדינות רווחה מובהקות כנורבגיה, לוקסמבורג, שווייץ או אוסטרליה? מדינת ישראל הוקמה מתוך חזון המבוסס על אמונה עמוקה בצדקת דרכו ההיסטורית והמוסרית של העם היהודי לשוב לארצו. חזון זה איחד במשך דורות את העם בתפוצות, ושימש בסיס לזכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי להגדרה עצמית בארץ ישראל. לצד זאת, המדינה הוקמה מתוך מחויבות לערכים אוניברסליים של חירות, צדק ושלום, כפי שבוטאו במגילת העצמאות, ושיקפו את הרצון לכונן חברה המבוססת על שוויון, כבוד האדם ושאיפה לחיים בשלום עם שכניה. התמהיל שנשען על שילוב ייחודי של אמונה, היסטוריה וערכים מוסריים, העניק תוקף מוסרי ופוליטי למפעל הציוני ולהקמת מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי.
חינוך לערכים הוא חינוך שלפני הכול דורש מאיתנו אומץ וכישורים שלא נרשמים בסטטיסטיקה ובגיליון הציונים. הוא דורש מאיתנו להציב את האתגר בפני עצמנו ובפני תלמידינו, לשאול לא רק מה אנו לומדים, אלא למה. הוא דורש מאיתנו להתעמת עם השאלות הגדולות של זהות, שייכות ומשמעות. זו המשימה שלקחנו על עצמנו באקדמית שאנן, וזוהי גם המשימה שאני קורא לכולנו למלא: להחזיר את הערכים למרכז הבמה החינוכית שלנו. מתוך אהבת הארץ, מתוך ביטחון אמיתי בצדקת דרכנו ומתוך רצון כן לתרום לחברה ולמדינה, נוכל לבנות עתיד טוב יותר לכולנו.
הכותב הוא נשיא האקדמית שאנן בחיפה - מכללה להכשרת מורים