יום ט"ו בשבט הוא גם יום הולדתה של הכנסת, וכמו כל יום הולדת גם הוא אמור להיות יום של חשבון נפש לפעילותה ולפעילות הנבחרים שבה. האם חברי הכנסת שאנו בוחרים אכן מקדמים בעצמם את תפיסות העולם שלשמן הם נבחרו, או שהם מופעלים על ידי גורמים המוגדרים כחוץ-פרלמנטריים שמבשלים עבורם הצעות חוק?
ד"ר רוני קמפינסקי, ראש החוג לאזרחות במכללת אפרתה, מפרסם יחד עם פרופ' אודי לבל מאמר ובו תשובתם ברורה מאוד – משמעות כהונתם של הח"כים לא דרמטית כפי שיש אולי מי שסבורים.
"לפעמים יש לנו את התחושה שמה שקורה כעת לא קרה פעם, אבל יכול להיות שגם בעבר היו מהומות ודיבורים לא יפים בכנסת", אומר ד"ר קמפינסקי הסבור כי לעומת העבר כיום חברי הכנסת עסוקים בהישרדות ולא בהובלת מהלכים אידיאולוגיים של ממש, מה שמוביל לירידם מעמדם בעיני הציבור.
"השיח האידיאולוגי המהותי עובר לגורמים אזרחיים כמו עמותות וארגונים שמנהלים את השיח האידיאולוגי בנושאים אזרחיים. הם שמציפים את הדיון והם שמכינים ניירות עמדה ועושים את העבודה שהח"כים אמורים היו לעשות", אומר ד"ר קמפינסקי ומדגיש כי "בסופו של דבר החוקים עוברים בכנסת, אבל הדיון עצמו לא מתקיים בצורה מספיק מעמיקה. ח"כים עסוקים בהישרדות, חלקם בצורה שלא עוברת טוב בעיני הציבור, ולא באמת עוסקים בדברים החשובים".
לשאלתנו מסכים קמפינסקי שאכן חברי הכנסת אינם נתונים לכל רוח וגחמה של גוף חוץ-פרלמנטארי, אלא בוחרים להטות אוזן לגופים התואמים את עמדותיהם העקרוניות, ועם זאת לטעמו נכון היה לחברי הכנסת להיות מעורים יותר ומעורבים יותר בתהליכי החקר וההכנות של החקיקה.
"כל חבר כנסת מבין שהוא נבחר על מצע מסוים וברור שהפורום החילוני, כשהוא רוצה לקדם חקיקה הוא יפנה למפלגה אנטי דתית. ברור שארגון ימני לאומי יפנה למפלגה לאומית כדי לקדם בכנסת חוק, אבל השיח המהותי לא באמת נעשה בין הח"כים. בנקודה זו ניתן לזהות שינוי ממה שהיה בעבר. בעבר היו הרבה מאוד ח"כים שבקושי היו שרים,ועיקר הפעילות שלהם הייתה בתחום החקיקה. הם היו בקיאים בפרטים והם אלה שהובילו אידיאולוגיות".
קמפינסקי סבור שהמציאות הנוכחית אינה ראויה שכן תפקידה של הכנסת הוא קידום אידיאולוגיות וכאשר המובילים הם ארגונים מחוצה לה הדברים אינם קורים כפי שהיו בעבר. על קביעתו זו אנחנו שואלים אם לא ניתן למצוא יתרון במעורבותם של אותם ארגונים חוץ-פרלמנטריים בהיותם בעלי יכולת חקר משמעותית והבנה משפטית שתבחן כל הצעת חוק בטרם היא מגיעה לשולחנו של הח"כ ומשם לסדר יומה של הכנסת. האם אין סיכוי לרדידות החקיקה כאשר הח"כ לבדו הוא שאחראי לגיבוש הצעת החוק? על כך משיב קמפינסקי ומזכיר כי גם כאשר חבר כנסת מקדם חקיקה היא אינה מתחילה ומסתיימת אצלו, אלא נבחנת בוועדות הכנסת ועל ידי יועצים משפטיים ואנשי מקצוע מעולם המחקר והאקדמיה, כך שגם חקיקה שכזו עוברת מסלול חקר מסוים.
"היתרון של החכים הוא המחויבות שלהם לציבור ולרעיונות שהם נבחרו בשמם. הבעיה בארגונים האזרחיים היא שארגון שמייצג פלח קטן באוכלוסיה מקדם רעיון על ידי לוביסטים ומעביר אותו", אומר קמפינסקי ואנחנו שואלים אם מערכות הבחירות אינן מהוות מערך איזונים ובלמים שלפיו ח"כ או מפלגה שיקדמו אג'נדה שאינה לטובת הציבור ואינה תואמת את תפיסת העולם שלשמה נבחרו, תיענש בקלפי. קמפינסקי משיב שמערך איזונים זה אמנם קיים, אך במרווח שקיים בדרך כלל בין מערכות בחירות ניתנת אוטונומיה לנבחרים לקדם את תפיסת עולמם וכאן ראוי שהם יהיו בקיאים ומעורבים יותר לצד מעורבותם של אותם ארגונים אזרחיים.
עוד שאלנו אם הדרישה מחבר כנסת להיות מעורה וחוקר יותר לעומק את מושא החקיקה, אינה הופכת את הנבחרים לחלק מאליטה אקדמית שמסוגלת לבצע חקר שכזה, לפעמים על חשבון קשר וחיבור עממי יותר עם העם. האם פרלמנט שמבוסס על נבחרים המסוגלים לחקור לעומק אינו חסום למועמדים עממיים יותר אך מחוברים יותר לעם?
"זה לא סותר. חבר כנסת יכול להיות מעמיק גם אם הוא לא בהכרח איש מקצוע בתחום מסוים. חבר כנסת צריך להיות מודע למה שקורה ומעורב יותר ומתמצא יותר, גם אם לא בהכרח בעל תואר. בעבר היו הרבה חכים שהיו אנשי מקצוע ומעורבים גם אם לא היו אנשי מחקר", משיב ד"ר קמפינסקי.