במאמר זה אבקש להתמקד בהיבט אחד של התופעה, מתוך הגמרא חגיגה ט"ז: "..אמר רבי יצחק: כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי. איני?
והאמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא! - לא קשיא: הא, דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליצריה (תרגום: כאן כשיכול לכוף את יצרו, וכאן כשאינו יכול לכופו)".
המדובר הוא במי שיצרו מושכו להיות עם אשה בעבירה בעירו שלו, והוא אדם חשוב אשר מעשהו יביא לחילול ה' בפרהסיה. ממליץ רבי אילעאי את האדם השרוי במצב דברים זה, להעדיף הליכה לעיר אחרת בה אין מכירים אותו ויקבל אצל אשה אחרת את סיפוקו המיני האסור. ומדוע?
החוטא בסתר הריהו מחלל כבוד השכינה, שהרי אינו חושש מהקב"ה הרואה אותו ולעומת זאת הוא חושש מבני אדם. למרות זאת ראוי בנסיבות הללו לנדוד לעיר אחרת ולחטוא בסתר, מפני שכאן עוסקים אנו במי שאינו יכול לכוף את יצרו החזק ממנו ברגע זה - הווה אומר הליכתו לעיר אחרת אינה מפני הבושה מבני אדם אלא בכדי למעט בחילול ה', וכהסברת רש"י: "היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה - טוב לו בצינעא מפרהסיא". אם כן בנדון זה, אין בעבירה בעיר האחרת היבט של חילול כבוד שמים כלל, ונותרת עבירה מינית מצומצמת, המותרת בנסיבות חריגות אלו.
דברים דומים יש במקבילות, מועד קטן דף י"ז וקידושין דף מ'. אציין רק שהגמרא מתפרשת בקהל הרחב, כוִיתור ליצר בשעת הדחק והמצוקה כביכול, והמילים "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ..." מצוטטות במשמעות מפליגה ומעוּותת, ולאמתו של דבר סיבות ותנאֵי ההיתר במקרה הנדון מורכבות ומיוחדות.
אך זוהי רק ההתחלה, שכן ההתרגשות שאחזה במצטטים הללו, הסתירה מעיניהם את התביעה הגלומה במאמרו של רב אילעאי, ונוגעת בסוגיית האישים הרבניים והחינוכיים שהתגלו בצביעותם השיטתית. יש לשים לב, גמרא זו עוסקת באדם המוערך בעירו, עוסק בתורה והלומדים צריכים לו, והיא מציינת שהוא נתון תחת דחף בלתי נשלט "דלא מצי כייף ליצריה" דהיינו במצב שאינו יכול לכופף את יצרו. חרף המצוקה היצרית, רבי אילעאי אינו מתיר לו לחטוא בעירו, הוא רק מרשה לו לתעֵל את הדחף המיני החריף, לעיר אחרת ואשה אחרת – וגם זאת בתנאים מסוימים.
כי האיש שיצרו חזק ממנו, איננו אנוס גמור ואיננו אישיות מפורקת -יהיה שמו מרדכי, אליעזר, חיים או עזרא- ולפיכך יש עדיין בכוחו לנתב את היצר למקום אחר ולסיטואציה אחרת. גם עולה מקביעת רבי אילעאי, שהאדם עשוי בהחלט לקבל אצל האשה בעיר האחרת, חלק משמעותי מהסיפוק המיני אליו הוא משתוקק - 90%? 60%? ולאו מילתא זוטרתא היא, ולאחר מעשה חמת היצר שככה. כפסיכותרפיסט יכול אני להעיד שקיימות טכניקות יצירתיות לספּק ליצר המיני את הנאתו, בדרכים חלופיות שאינן זהות לדרישותיו המקוריות - ועדיין תישאר בידו של האיש, יוֹתר מחצי תאוותו.
ומכאן לשלב הרעיוני הבא. "ילך לעיר אחרת", היא רק דוגמא אחת לפתרון האפשרי. הנה למשל; הנךָ ראש ישיבה או סוֹפר ילדים מפורסם או רבי לחסידיו או מרצה שיעורים להמונים וכד' – המשותף ברשימה זו, הוא ההערצה שאנשים נשים וטף חשים כלפיך. ואתה שידעת היטב שנים ארוכות, שאם תיחשף צביעותך - ירקיע חילול ה' לשחקים דווקא מפני פירסומך וסמכותך וגדולתך בעיני המון העם, מדוע הוספת לפתֵח את ההילה הכריזמטית סביבך ועודדת את מעמדך האגדי?
הלא חובה הייתה עליך בשנים עברו "ללכת לעיר אחרת", במשמע לצמצם את היקפו של תפקידך ולהקטין את סמכותך. יכול היית להמשיך ולדור באותה עיר במובן הגיאוגרפי, אך להִיוותר עם קהל חסידים מועט. אסור היה עליך לרוץ להיות ראשון הסופרים / בפסגת המפורסמים/ ראשון לנואמים / מציג עצמו כבעל השגות מיסטיות. והרי כצפוי, כשנפלת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, משכת איתך את שֵם שמים להאי בירא. למנוע כל זאת, היה עליך להסתפק במעמד משנִי ובפרסום בינוני, כגון רבּי שגרתי, סוֹפר צדדי, ראש כולל קטן וכדומה.
אם עסקנו עד כה בתביעתו של רבי אלעאי להתנהלות נכונה מול חטא מיני שאין בו פגיעה בזולת, מה חריפה תהיה גנותך כרב מחנך ומכובד בציבור, על כך שפצעת את נשמתם של צעירים וצעירות ואת חלקם גררת לחיי קלון ודימום פנימי מייסֵר. ולא אבדוּ עשתונותיך באורח חד פעמי ודו פעמי, שהרי התנהלת בדפוס קבוע ומרוּשת. ככלב שב על קֵאו כסיל שונה באִולתו.
סוף דבר, המלאך המוּכר, זה שבילדותך אמר לך "גדַל", עתיד לסכם את פועלך במילים הללו: לא נהגת כמאמר רבי אילעאי הדורש מהאדם ללכת לעיר אחרת, רק בחרת להיכנע ליצרך ולקיים את תרי"ג דרישותיו. נחשפה דמותך כסמרטוט מדאורייתא, וחבל על ניצוצי האור דאבדין בקליפה רבּה.